צללים ארוכים עת שקיעה , עוד נלחמו אור אחרון ,עת נראתה יורדת
בשביל המתפתל מחורשת עצי האורן ,אל השכונה השקטה, השלווה.
חלפו יותר משבע שנים, מאותו לילה אפל בו נמלטה, כשרק כסותה
לעורה.
ליל חורף קר ורשע, בעור שיניה  נמלטה,בטרם יגיעו חבריו הרעים
לנקום את נקמתם הקשה.
צעירה  מאוהבת ותמימה נמלטה,חסרת כול. עתה שבה ,אישה לכול
דבר.
בכוונת מכוון, הורתה לנהגה לעצור בפאתי החורש ובחרה לרדת ברגל
מגבעת האורנים , אל השכונה.
לנהגה  הורתה להמשיך בנסיעה ולהמתין , בואכה הבית ממנו ברחה
באישון לילה.
יפה הייתה, שחומה כבת ערב, אצילית בהילוכה ,שערה שחור כפחם
,תלתליה בערו עד למותניה ועיניה הירוקות עזות המבט חדרו את בני
שיחה.
יפה וחכמה הייתה.
בת למשפחה קשת יום, דעתנית ועקשנית.
דומה ,כי עולמות חלפו מעת אותו לילה ארור בו ניסה בן הבליעל
אותו דחתה, לכפות עצמו עליה והיא באחת, נעצה סכין בגופו.
בתחילה ,בטוחה הייתה כי הביאה למותו.
לאחר שנים, נודע לה כי שרד את הדקירה ואף נישא והורחק ע"י
אביו, בשל מעשה שעשה, למחוזות אחרים  {ולא ידעה זו האומללה, מה
המעשה האכזר },והחלה לחשוב על חזרה.
בגלות שנכפתה עליה , עשתה חייל.
בחריצות, תושייה וחושים מחודדים ,הפכה לאשת עסקים עשירה, כאשר
בני משפחת דודניתה אליהם נמלטה ,עוזרים תחת ידה.
משהגיעה אל מול  פני הדלת, עבר רעד בגופה, היא החישה צעדיה ,
הציפורים כבר התכנסו למועצות הלילה, רוחשות והיא- עיניה בדלת
הכניסה.
רגשותיה גאו, דומה כי הזמן עצר מלכת בבית הישן.

אט הקישה בדלת העץ הישנה, מצפה לעמוד מול גורלה.
ידוע לא ידעה אם המתין לה, לא שמעה דבר, דודתה אליה נמלטה לא
רמזה דבר, , התחמקה .
משנכנסה, ראתה מיד , על הקיר במקום בולט, מעל הספה , את תמונת
האיש אותו אהבה-
במסגרת אבל שחורה.