היא בכתה,
כי נגמרו לה הממחטות.
אז היא מחתה את דמעותיה ואפה
עם ממחטות.
בא אליה האיש הקטן.
אמר לה -
"אם את בוכה בגלל שאין לך ממחטות,
אז איך זה שיש לך ממחטות?"
היא הביטה בו בעיניים נפוחות מבכי ואמרה -
"אלו לא ממחטות אמתיות.
אלו ממחטות אשליתיות.
הן לא באמת קיימות."
"אה," אמר האיש הקטן,
והיא התכסתה חרמנות שתלטנית לנוכח כניעותו.
מיד אמרה מה שאמרה,
הפשיטה אותו,
הלבישה על עצמה זין מפלסטיק,
וזיינה אותו בתחת.
"אתה אוהב את זה, אה?"
היא שאלה בקנטרנות תוך כדי מעשה.
"אתה אוהב שאני מזיינת אותך, כלבה."
והוא גנח כמו גורה מגמרת,
כשהיא תקעה לו חזק.
לבסוף השתמשה בפה שלו
על הקוס שלה,
גמרה וחזרה לבכות.
"למה את בוכה?"
שאל אותה האיש הקטן בקול רועד,
סחוט מהתקיעה.
"כי אני אישה,
ואני רגישה."
היא אמרה.
"אה,"
הוא ענה.