זה קרה עכשיו, בדיוק בדרכי חזרה הביתה מאיזה "בילוי" חסר
עניין; הלכתי ברחוב ופתאום ראיתי מולי את חיים זילברשנייץ,
ההוא שגם כשהוא כבר מדבר אתה מקווה שזה לא אליך. כמובן, עברתי
לצד השני של הכביש; אך גיליתי שגם הוא עושה כך.
הוא ניגש אלי ואמר לי : "מועלם, חכה רגע. למה התחפשת השנה?".
ניסיתי להתעלם, כאילו לא שמעתי, אך הוא תפס בידי עטוי בתחפושת
האביר המגוחכת שלו מלפני שנתיים. אמרתי לו : "התחפשתי לעצמי,
עכשיו עזוב אותי ולך מכאן". הוא לא הרפה והמשיך לדבר : "מה זאת
אומרת 'התחפשת לעצמך'? לא התחפשת כלל, אליזמר!". בתגובה אמרתי
לו : "שים לב שאני לא מתנהג כתמיד; הסיבה לכך היא שבניגוד
לאחרים - ששמים מסיכות על פניהם בחג הזה, אני מוריד אותן והולך
חשוף, מתנהג כפי שאני רוצה ומרגיש וחוזר למחרת להחלפת המסיכות
והתלבושות לכל ביקוש ומקרה שיהיו".
הוא, כמנהגו תמיד, כבש את ראשו בקרקע והמשיך ללכת בשקט.
הגיע הזמן לעטות את המסיכה חזרה, הרהרתי לעצמי; נגמר החג.