|
גזזתי את ציפורנֵי כפות-ידיי
כדי שלא אשרוט
כדי שלא יזוב דם
כדי שהפצעים יישארו סגורים.
ריפדתי את הקירות כולם
כדי שלא יכאב ראש אל קיר
גוף אל משקוף
אגרוף אל קרן-זווית נטויה
פתחתי את אגרופיי
שלא יהיו כפות ידיים קפוצות
דרוכות ששות אלי קרב
הפצעים שֶׁבִּפְנִים נפתחו
הקירות שבפנים התקרבו והלכו,
הלכו והתקרבו אליי
הדקירות שבלב לא העלו ארוכה
ופניי שהלבינו לא חזר אליהם הדם.
אני שואל עדיין איך לחדול מִלְּהַלְקוֹת
את הנפש שלי המגורה מכל זבוב
את הנפש שלי המותשת הרצוצה
מרוב ניסיונות להיות כמו כולם
רק להניח כף-יד חמה על כתף נגדית
ולטפוח על שכם
ולא בִּכְדִי
לא בִּכְדִי |
|
|
כל פעם שאיזה
גאון צועק
"טמבל!" לחלל
האוויר, רק כדי
לראות אם מישהו
יפנה את הראש,
אני מסובב את
הראש נגד כל
ההגיון, הרי
עושים לי את זה
מכיתה ג'.
כזה אני,
מבולבל.
איש מבולבל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.