כמו סיגר שאסור לשאוף לריאות
לא נושמת ממך, מפחדת לראות
שאולי זה הדבר הכי רציני
שהרגשתי
זה תמיד כלכך פתאומי
והייתי חולמת, היתה בי תקווה
שיבוא האחד שידליק להבה
אז מדוע הרעד? לאן נושבים הצלילים?
מציירת לבבות על חלונות רטובים
הרוח מלטפת אותי שוב בחוזקה
כמו הירח אתה זורח שם בדממה
אם רק תגיד לי שאתה היחיד שיידע לקרוא בין שפתיים
את מה שרציתי לומר כשפי מלא מים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.