כמו שהוא אומר -
"עברה שנה מאז הפעם האחרונה שראיתי את הגונדולה,
ושמעתי את רחש שפך הנהר"
ואני אומר לו - מה, אתה שייקספיר?
תכתוב רדוד, תכתוב עמכ'ה,
כמו נרקומן שיצא ממוסד גמילה
והוא ממשיך ואומר -
"אוושת הרוח אפפתני בקור וחום לחלופין,
לא ידעתי אנא הרוח נושבת,
ושוב הייתי בפנים"
ואני אומר - מה, זו חידה סינית?
אתה משורר או חד חידות?
בוא אליי הביתה שלי תאכל שקשוקה,
ניתן לך אותה חריף אש על הפנים שלך,
שיהפכו רותחים כאילו קיבלת כוויה מקוס של בתולה מיוחמת,
ורק אחר-כך תכתוב לי על "נפלאות" שפך הנהר והרוח הנושבת
והוא ממשיך -
"מה לך כי נפלו פניך, ושלהבת נפלה בנשמתך?
הלו לבי תאב גם הוא, ולא ידעתי צער,
מלבד צער המדמנה"
צער ה-מה?

אני אדבר אתך אחר-כך,
אני צריך להכין שישליק לילדים,
כדי שיגדלו חזקים ושמנים
אז אין לי זמן אליך עכשיו, יא חתיכת דרק,
אשתי התחלקה על הזיוני שכל שלך ושברה את הפנים
מי ישלם על זה, הביטוח?
חרא הביטוח ישלם! אתה תשלם, בן-זונה!
מי שם אותך לדבר בשפה גבוהה?!
בוא מכות, יא בן של שרמוטה!
בוא מכות אם אתה גבר!
פוי עליך, דרק. מוחטה. נזלת.
מסכנה האימא המתה שלך שהשריצה אותך,
בטח בגלל זה היא מתה, מצער,
שנולד לה בן הומו סבון כמוך שמדקלם את שייקספיר
אני אזיין גם אותך וגם את אימא שלך,
למרות שהיא מתה,
יא חרא של כלבים
זונה, כלב, שרמוטה,
מזדיין מי שהשריץ אותך בתוך ביוב של חרא.

"מי שופכין"
מה?!
"מי שופכין".

יש לי, יש לי...
אבשלום חום?

לא! אבשלום קור!
פפפה...

כמו שהוא אומר -
"נפלאות גופך לא יסולאו בפז"
ואני לא מבינה, אני רק מזדיינת
מכניסה אותו לתוך הקוס שלי ומוציאה
והוא אומר -
"את מעלה בי חשקים נסתרים"
ואני לא מבינה, אני רק מוצצת,
ומכניסה אותו אליי לתחת, שם הוא מרגיש טוב
והוא אומר -
"רטטי תאווה מפכים בגופי כ-ים שלכת של עלי סתיו"
ואני אומרת לו -
תפסיק לזיין לי בשכל ותזיין אותי!
והוא אומר -
"אהבתיך מ-כל הנשים,
שיערך כאש הלבונה ועינייך כשקדי תמרים"
ואני אומרת -
'תום ת'פה, יא מאנייק!
מי השריץ אותך אליי!
אתה והזין שלך יכולים לשיר שייקספיר בבית של אשתך,
לא בבית שלי!
והוא אומר -
"אהבתיך עד כלות,
עד גשמי זעף משייפים את אספלט נשמתי,
שאינה יודעת מנוח,
מנועם גופך"
מה?

מי שיישן עם בתולות -
שלא יתפלא שהוא קם עם כאב ביצים.