אני והם
ממלמלים שלום בהרכנת ראש,
לוחצים ידיים במבוכה,
מדלגים על שיחת החולין השטחית
ועוזבים זה את זה במנוחה.

אני ואתם
שרים כמה שירים,
נזכרים בחוויות העבר,
מחמיאים זה לזה
ומבקרים את כל השאר.

אני ואתה
הצלחנו למצוא הרבה מן המשותף,
משלימים זה לזה את המחשבה,
מנסים לנחש מה צופן לנו העתיד
כשהיום עוזב עם השקיעה.

ובלילה, בחושך,
מתחת לשמיכה,
אני ואני
מזילות דמעה
על עוד יום
שעבר לשווא,
וכמה רדוד
היה עד עכשיו.
אני ואני-
שנייה לפני שנירדם לעד-
נצחק על עצמי
שאחרי הכל עדיף לי לבד.