אי שם בדרום
בעיר שאין הרבה מכירים
גרנו משפחות
לא דורות
גדלנו עם אותם אנשים

ברחוב מדברי
מדוגם ורחב
דרנו,
גינה וחיות לרב
אהבנו ותחזקנו

הדרכים לא מוצלות
לרוב
אבל תמיד בחבורה
נפגשים בפסל האדום
ופוסעים בהמולה

לרב הרגיש
שהכל זז לאט
בלי הרבה רכבים
ללא רמזורים
פוסעים מרחקים
לכל יעד

מתגעגע לשקט
שפעם שיגע אותי,
לעיר הישנה
לחממה המעמדית
בלי מלחמות עדתיות
כאילו כך היתה כל המדינה

איפה התמימות
שהאתגר העיקרי
היה להלחם ברוחות
בדרך לבית ספר,
ולמצוא חברה מהנה

ערד

הפסל האדום- פסל אוהבים ברחוב הגלעד פינת רחוב הכרמל