|
חושבת עלייך פחות מרגע לרגע
מתפעלת שהרגש קהה
רוצה לקפוץ בדילוגים
שהגיע הרגע
ירד הכובד מכתפי
אני חופשיה
כבר אין מחנק בגרון
אין בכי ושיברון
נשארו רק ניצוצות של זיכרון
הנה הגיע החופש הגדול... |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.