באתי לקבל את התודה שלי,
ולא קיבלתי
למה אני בכלל כותב את זה?
כי אני עדיין אגואיסט,
אני משתמש במילה "שלי",
כש-כל אלטרואיסט יודע שאין "אני"

בכל זאת, שלא כמו פעם,
לא נכנסתי ראש בראש, ולא דרשתי את התודה שלי
לא רוצה להגיד תודה, שלא תגיד, חשבתי,
אני את שלי עשיתי
אה... "אני את שלי עשיתי"...
הרווחתי מזה משהו בשביל עצמי? לא
אז למה אני מרגיש שהייתי צריך לעשות את זה?
כי אני מבין טוב יותר מה זו נתינה

"כולם למען אחד, ואחד למען כולם" -
זו לא ססמה שהמצאתי, אני מאמין בזה באמת
כי בלי הרבה מאוד אנשים -
לא הייתי חי, או שחיי היו הרבה יותר קשים
אני כותב על מחשב שהמציאו, תכננו ובנו -
אנשים אחרים
אני גר בבית שבנו אנשים אחרים
אני לא מכיר אותם
חיילים יקרים שומרים עליי בגבול מפני אויבים,
אנחנו אותו העם, אבל אני לא מכיר אותם,
והם אלה ששומרים על חיי
אני שומע עכשיו מוזיקה שלא אני יצרתי,
וכותב לאנשים שאני לא מכיר, ברובם

כי אני יודע שבלי לקבל ולתת,
אותה מערכת פשוטה,
אי-אפשר להתקיים
מי שעושה בשבילי - לא עושה רק כדי לקבל כסף,
אלא מתוך אהבה
מי שאני עושה בשבילו,
אני לא עושה את זה רק למעני,
אלא בשבילו, או בשבילה
אחרת הייתי לגמרי-גמרי לבד,
בלי לקבל ובלי לתת

לפי שפת הקבלה,
נתינה ללא גבולות בלי לצפות אפילו לתמורה,
היא דרך להשתוות עם הבורא,
כלומר להיות כמוהו
לבטל את האגו שלי, ופשוט להעניק,
סתם, מתוך אהבה, בלי לצפות לתמורה,
ולפעמים אפילו בלי לקבל
ואז באופן כזה נכנס הבורא אליי,
וממלא אותי
ואני לא צריך כלום חוץ מזה,
כי אין ממלא יותר מאשר הבורא.