היי את! אני יודעת שאת לא זוכרת אותי, לפעמים עולים לך דברים
אך הם לא זכרונות אמיתיים.. אלו רגעים מסוימים
שכחת כמה היה לך קשה ולא רצית לקום מהמיטה, שכחת כמה בכית כל
שנה מסיבה אחרת. עברת כל כך הרבה דברים ואת מנסה להשאר על
האחרון אבל גם את זה את תשכחי בקרוב. כי זה מה שאת עושה, את
בורחת, בלי לתקן. למה את לא עוצרת שניה עושה חישוב מסלול למה
את זורמת עם כל מה שקורה כאילו לא אכפת לך יותר. ובתוך
הדבריםשלא אכפת לך את מתאמצת כל כך ושוברת לעצמך את הלב. למה
שלא תעצרי.
אולי את זוכרת שאף פעם לא עצרת באמת וחשבת על העתיד ברצינות
תמיד זרמת והמשכת הלאה, כאילו בקלות. אני יודעת שקל לך יותר
מלאחרים להתחיל מחדש למחוק את הישנים. אבל אני רואה איך לפעמים
את רוצה לחזור לדברים שלא קיימים יותר, את כבר בן אדם אחר.
להתלות על העבר לא יעזור לך בכלום או שתעצרי או שתמשיכי אל
תביטי אחורה. תכלס היה לך טוב שם אבל עזבת. תנסי בפעם הבאה
להשאר אולי. אני יודעת שאין סיכוי שזה יקרה. המלחמה בלב שלך
היא שלך.
הצורך שלך בחיים מסודרים עם מקצוע וכבוד ומצד שני הצורך שלך
לותר לחיים בקלות כי את לא מרגישה צורך להתקדם בעולם שלא מתקדם
לשום מקום. נכון, אם תצליחי זה יהיה נחמד. אבל בסופו של דבר
תהיי לבד
ועכשיו את בוחרת את הלבד.. יפה שלי אני מאמינה בך. את שכחת,
אני לא. יש לך כוחות מיוחדים אף פעם לא נפלת לשפל המדרגה, (אני
יודעת שלפעמים את מעדיפה כן להיות שם..) את תמיד יודעת מה נכון
ומה לא את עושה בחירות טובות לעצמך בסופו של דבר
תהיי גאה בך. תחזקי את עצמך. אני יודעת שאת מרגישה חלשה חסרת
כוחות וכנועה.. לפעמים את נותנת לאנשים לנצל אותך רק כי אין לך
כוח להתווכח למרות שאת יודעת שתנצחי. מתי ויתרת על הצורך
לנצח?. את לא זוכרת.., אולי לנצח לא מספיק כי זה לא משנה. כמו
שאמרתי לך קודם להתקדם בעולם שמתקדם לאבדון.. לא מספיק טוב
בשבילך. אולי הפסקת לנצח כשאיבדת את האמונה. אבל לא איבדת
כלום, תקוות של ילדים אמונה ברוחות רפאים.. אני אבודה כמוך פה,
אני יודעת שגם את. אנחנו יכולות להתקדם בעולם בקלות. אבל בשביל
מה
את זוכרת שהחלטנו להנות ואז למות לוותר על התקווה. אם היינו
זוכרות את התאריך, כנראה זה היום שבו החלטנו לשכוח.