השקט מחריש אוזניים, אוזניי פקוקות
אני מנסה למצוא סיבה לטפל לעצמי בשפתיים,
אבל הן מדממות
החושך סוגר עליי מ-כל פינה, אני מחפש נחמה
לא ביקשתי להיות אדון לגבירה,
לא ביקשתי להיות עבד לשפחה

רוחות הסתיו מהתלות בי כאילו אין מחר
עוד יום יבוא, אולי מחר, ויהיה יום אכזר,
בו אני אפול לתוך ריגושים זולים של סאדו וסמים,
ואחזור דפוק במוח עם רצון לגמור את החיים

היא משקרת שהיא אוהבת אותי,
גם העובדים הסוציאליים
היא עושה עצמה מבינה לכל מילה,
והם עושים עצמם יודעים מה הם עושים
שוטפים אותי במי שופכין של רחמים עצמיים,
משתילים במוחי מחשבות של הרס עצמי,
שוללים את אופיי
1984 זה כאן

אתה רוצה לספק את האישה הזקנה,
מגיע לה, לא קיבלה זין חצי מאה
אתה רוצה לספק כל גחמה של כל בחורה,
כי אתה גבר ואתה מטומטם,
סליחה אתה לא, אבל אנחנו נהפוך אותך לו
אנחנו שמאלנים, ואנחנו יהירים, ואנחנו אשכנזים,
ואתה תעשה כל מה שאנחנו אומרים
אתה לא יודע, אנחנו יודעים,
מה כבר ראש מזרחי כמו שלך מסוגל לחשוב,
לא הרבה, אתה בוודאי מסכים
אתה באת מארץ הערבים, אבל אנחנו אוהבים ערבים,
כמו חיות מחמד
לטפל בהם, לאלף אותם,
לתת להם דרך ארץ, כי פראיים ברברים הם
גם אם אתה יהודי, אתה מזרחי,
וזה הופך אותך לערבי יהודי
אבל אל תדאג, אנחנו אוהבים ערבים,
אנחנו שמאלנים, אנחנו יהירים, אנחנו אשכנזים,
ומשכילים,
ובוודאי אתה מסכים שאנחנו הם אלה שיודעים.