הישות טיילה בין גני הרחוב,
ליקטה קרני שמש מבין העננים
הישות פרשה מפה גדולה על המדרכה,
מול עיניי העוברים ושבים,
ואכלה לחמנייה עם טונה וחמוצים
הישות החליפה בגדים בין השיחים,
מעליה בתים גבוהים ופנים מציצים
הישות התרשמה שיש הרבה מבנים והרבה עסקים,
אבל לא הבינה לאן כולם הולכים

הישות הלכה לעמק הצבאים,
לחכות אולי תראה את זו ששכחה אותה מזמן
הישות טבלה ידיה במים של ברזייה ציבורית,
שטפה את הפנים והרוותה את צימאונה
הישות ראתה ילדים קטנים משחקים באקדחי צעצוע,
ואת המבוגרים דוהרים במכוניות כמו בטנקים
הישות החליטה שמספיק ודי,
חזרה לדירתה המרווחת,
לבשה את החליפה,
וחזרה להיות איש קטן עם בעיות גדולות,
בארץ המכונות.

הוא עומד עירום באמצע החדר
היא כבר הפשיטה אותו מבגדיו,
לפני שהלכה
הדירה ריקה וריקנית כמו חור לבן גדול
רוחות נכנסות כאן ועושות כחפצן
הוא פושט את עורו, השקט מחריש אוזניים
הוא יוצא מתוך עורו כמו פרפר מגולם,
או כמו נחש שמשיל את עצמו
הוא יודע - היא לא תאהב אותו שוב,
היא לא תחזור
הוא משיל את עורו ומתחיל מחדש,
רך וחשוף כמו ילד,
להיות עצמו.