קרול, הכנסת אותי ללבך,
ואני רוצה לצאת
כישפת אותי ביופייך,
ואני רוצה שפיות
אין לי רגע דל של שלוות נפש,
מאז שטעמתי ממתיקות לבך

הו קרול,
מה עשית לי, הייתי נער תמים
הו קרול,
כישפת אותי בכשפים נשיים
אני רוצה הביתה, לאימא ולאבא,
אך אני שבוי אילם ופיסח בתוך לבך הרטוב,
מי יצילני מאשמת יום הדין הזה

קרול,
היית לי אימא ואבא כשאני רציתי להיות חופשי
קרול,
נשמתך מהתלת בנשמתי
תני לי את שלוות הנפש לה אני ראוי
התירי אותי מאזיקייך,
החזירי לי אותי לעצמי
כבר נגמר לי להיות עבד ליופייך

הו קרול,
מה אעשה בתחלואות הגורל
הו קרול,
מי שלח אותך אליי
הימים טרופים כמו ביצה על מחבת,
והלילות שיכורים כמו באגס באני על גזר
הו קרול,
מה עשיתי לך שככה את מתעללת בי
הו קרול,
אהביני או הניחי לי.

(אחד מתעלל בקרול,
שזוממת לשבט אותו למגזר הציבורי
ו/או הפרטי,
וטוב שעה אחת קודם.)