|
וכאילו אין בזה כלום
וכאילו יש בזה הכל
מה תיקח מן הצהוב הזה בשולי הדרך
זיכרון ילדות חמצמץ
עלי תלתן ירוקים לאלפים
גדר אבן נמוכה
איך פעם רצנו רדפנו זה אחר זו
בתופסת
ואחר-כך קטפנו מכל הבא ליד
מצצנו מן הגבעולים האלה שתינו מברזיות
בלי לבדוק אם המים מסוננים
איך פעם התפעלנו מכל סביון, מכל חרצית שבדרך
שהיתה לנו ראשית ולא צדדית
כי כל אחר-הצהריים אחרי שסיימנו להכין שיעורים
כל הטבע עמד לרשותנו כל המתקנים בגני השעשועים
לטפס ולרדת בחבלים ובסולמות
את זוכרת איך ירד לנו דם מהברכיים
ושטפנו אותו בלי לדפוק חשבון
והמשכנו לשחק ורק כשהחשיך
קראו לנו מן החלון לחזור הביתה
אני לביתי
את לביתך
עד מחרת בבוקר בדרך לבית-הספר
ללכת יד ביד לאחוז ולא להרפות
במיוחד לא בחציית הכביש
היום את אי-שם מעבר לאיזה מסך או כמה מסכים
נשואה פלוס שניים וכלב למשמרת בשער-הכניסה
ודשא קצוץ היטב מעטר את שני צדדי השביל
עד אלייך |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.