אני יושב ושותה משקה אלכוהולי,
ריק מסמים,
ריק מאהבה כלפי אנשים
אני יושב ושותה ונגמר בתוך עצמי,
איבדתי כל צלם אנושיות

אני שותה, ואין פחד ממוות, ואין פחד מ-חיים,
ואין פחד משיגעון, ואין פחד
מחיים על הקרשים,
בלי כסף ובלי אוכל
בלי יכולת לנוע ובלי יכולת להשתין,
בלי אור בעיניים ובלי רחש באוזניים,
בלי יד מלטפת, ובלי לב אוהב
כמו בהמה או רובוט על הארץ הזאת,
שבתקופת חיי אין לה תקנה

אז אני שותה, ולא אכפת לי שזה אלכוהול חזק מאוד,
שיהפוך אותי טיפש כמו נעל לחמשת הימים הקרובים
ולא אכפת לי שאם היא תתקשר, יצאו ממני מילים לא שלי,
אבל אני אומר - אני שונא אותך, לכי לעזאזל
והיא לא תבוא יותר אף-פעם
וייגמר לי האוכל, וייגמר לי האוויר,
ואני אשב בצד ואגסוס למוות,
וזה בסדר גמור
ואם מישהו ידפוק בדלת, ואם מישהו יטלפן,
אני לא אענה, והוא לא יבוא ויתקשר יותר לעולם
ואני אוכל את האצבעות שלי בלי לשים לב,
עד שאני לא אוכל להחזיק סיגריה
ואז מתוך מצב קטטוני אני אבלע את הלשון,
ולא הוציא אותה,
ואני אמות מ-חנק
וזה יהיה בסדר גמור

אבל למחרת שוב הכול יחזור להיות טוב כרגיל,
ואני אקטוף פרחים
ואז אלך לי על פני הים לאופק
שלא נגמר
ואיעלם שם
ולא יראו אותי,
ולא יראו אותך,
ולא יידעו שהייתי קיים אי-פעם
עד שאחזור

ואבנה ארמון בחול.