בעולם שבו אף לתולעת יש זכות-קיום
לא כל שכן לאדם
נֶזֶר-הבריאה
אני מצמצם את עצמי לכדי נקודה מכונסת
בסוף משפט.

בעולם שבו גם רזים, גם שמנים,
גם כאלה שבין לבין
גם גבוהים, גם נמוכים,
גם חכמים ומשכילים וגם כאלה שפחות
תופסים מקום איש-איש בדרכו, איש-איש את מקומו
אני בוחן הַשְׁכֵּם וַהַעַרֵב
את עצם זכותי להיות אורגניזם שצורך חמצן.

בעולם שמסתובב סביב צירו
וחג סביב כוכב חמה עצום במעגלים קבועים
עולם דינמי חי נושם בועט תזזיתי משתנה ללא הרף
אך שומר על איזו עונתיות צפויה מראש
אני מאמץ את כל כוחותיי
למדוד ולהימדד בצורה קווית חד-מימדית ודיכוטומית.

בעולם אנושי שתופש את עצמו בר-קיימא
על-אף כל הניגודים הסתירות הקונפליקטים
הפרדוקסים חוסר ההיגיון וחוסר הצדק
אני מנסה לרדוף אחר חוקיות קבועה ומחייבת,
לגלות אותה, לחקוק אותה על לוח-ליבי
ולחיות לפיה.

בעולם מעגלי שבו אנשים מרשים לעצמם
לשגות לפשל לתהות להסס לבחור לתעות
בעולם שבו אנשים לא חושבים
על כל צעד וצעד שהם עושים
ולא שוקלים כל מילה שיוצאת להם מהפה
אני חי בתוך בית-משפט
מהמחמירים שקמו על הפלנטה הזאת
ושופט את עצמי על עצם המחשבות שלי.
חי בתוך בית-משפט שנדרש לאשר
כל פעולה ופעולה.


בעולם שבו תולעים מתחת לפני הקרקע
משגשגות להן וּמְאַכּלוֹת בנחת
כל מיני שאריות צמחים, פירות, ירקות, בעלי-חיים
ובני-אדם
אני מנסה לשמור על איזו מושלמות מרובעת מוחלטת
שתעניק לי כביכול וודאות וביטחון,
אך היא לא מצליחה ללבוש
את הצורה המרובעת הזאת ואין לה יכולת קיום
בעולם שכזה

בעולם שכזה מה הפלא שֶׁתָשׁ כוחי לעמוד בקצב
ולעמוד בדרישות הגמישות
של כל האנשים הגמישים
שקמים יום אחד ככה ויום אחר אחרת
ולעולם לא יהיו קיימים אך ורק כדי
לראות אותי ואת צרכיי
ולהעניק לי זכות קיום.