[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיקי אלטמן
/
אהבה בספריה

הסיפור שתשמעו מיד מתרחש בימינו אנו. אין סיכוי שיכול היה
לקרות בתקופה אחרת. בסופו של הסיפור, תחליטו אתם לאיזה חלק
ממנו מתייחסת הקדמה זו.
על מדף בספרייה הציבורית ניצבים ספרים. שורה ארוכה של אנכים
בעוביים שונים, המגלים לעומד מולם רק את שם הספר וזהות הכותב.
כל אחד מהספרים מתאמץ לגרות את הקורא הפוטנציאלי כדי שיבחר
דווקא בו, ישלוף אותו מהמדף, יעיף מבט בכריכה הקדמית, יעיין
בתקציר שבכריכה האחורית וייקח אותו הביתה כדי לקרוא את כולו
בנחת. פעם לא יכלו הספרים לנוח בין השאלה להשאלה. רק הוחזרו
למדף ומיד נשלפו לטובת קורא חדש. אבל הזמנים השתנו, השבועות
והחודשים חולפים ואין לספרים דורש. הם ממתינים בסבלנות אין קץ
על המדף אך הקוראים לא מגיעים. כזהו הדור הצמוד למסכים
האלקטרוניים.
בתוך השורה הצפופה שעל המדף, מצאו את עצמם שני ספרים צמודים זה
לזה. בתחילה התעלמו האחד מהשני. הן מי כמוהם יודע שספריה
ציבורית אמורה להיות כמו תחנת רכבת. הכול בה זמני. יום אחד אתה
כאן יום שני אתה שם ואין טעם להתוודע לשכניך. אבל הימים חולפים
והם עדיין שם על המדף בצמידות לוחצת. אז הוגנב מבט ראשוני מספר
אחד לשני אבל עדיין נשמרה שתיקה אליטיסטית "כי מי הספר שישווה
לי" חשב כל אחד משניהם בליבו.  אבל כמה זמן יכולים שכנים
להתעלם זה מזה?
ראשונים לשבור את הקרח היו בעלי החיים שבשני הספרים. ציפור
מכאן צייצה לציפור ששם. סוס קרץ לסוסה והציג לראווה בפניה את
פרסותיו הנוצצות. שיחת חולין נקשרה בין דמויות המשנה. לבסוף,
גם שתי הגיבורות הראשיות נשברו והצטרפו למגמה הכללית. "אני
שלגיה" אמרה האחת. "ואני לכלוכית" חייכה לעברה גיבורת הספר
השני. מבוכה קלה שהתפוגגה ברגע והנה הן מספרות זו לזו את עלילת
הסיפור בו הן מככבות. אחר כך עברו לרכל על אופיו הקשה של המחבר
ועל דמויות המשנה הסובבות אותן. תוך זמן קצר הפכו שלגיה
ולכלוכית לחברות וצער ההמתנה לקוראים נשתכח מהן.
כדרכן של נשים עובדות, לא קלים היו חייהן של השתיים. מצד אחד
צריך להיות מוכן לעזוב הכול ברגע אחד ולהתמסר לקורא כדי להציג
בפניו סיפור המעשה: זו מקבלת נשיקה מנסיך ומתעוררת מהכישוף
המרדים וזו מצליחה להכניס את רגלה לתוך נעל הזכוכית וזוכה
בנסיך חלומותיה. מצד שני צריך לנקות, לכבס ולבשל בין אם בסיפור
את נסיכה ובין אם את משרתת. כל אחת והנסיך שלה, כל נסיך והצרות
שהוא מביא עמו. שלגיה גילתה לחברתה שהנסיך היפה שבסיפור שלה
היה למעשה הומוסקסואל שמת מאיידס לפני שנים. "למען האמת" לחשה
שלגיה על אוזן חברתה, "מה שאת רואה בסיפור זו רק ההולוגרמה
שלו". לכלוכית לא נשארה חייבת וחשפה את העובדה שהנסיך שלה נוהג
בה באלימות. "ומי עוזר לך להתמודד אתו?" שאלה שלגיה. "תתפלאי,"
ענתה לכלוכית "מכולם, רק המלכה הרשעה מנסה לעזור. לא הגמדים
ולא הצייד. רק הזקנה החביבה שמגלמת את המלכה המרשעת, מתנפלת
עליו ומחלצת אותי מידיו בכל פעם שהשיגעון תוקף אותו".
הקרבה הגאוגרפית שבין שלגיה ללכלוכית אפשרה להן להתארח זו
בסיפרה של זו מדי יום. באחד הימים כשהביקור עמד להסתיים,
ליוותה לכלוכית את שלגיה עד לפתח היציאה. שלגיה התעכבה לפני
הדלת כמו חוככת בדעתה ואז נעמדה והביטה לתוך עיניה של לכלוכית.
לכלוכית החזירה במבט דומה וליטפה בעיניה את שפתיה של שלגיה.
רגע אחד אחר כך, שפתי השתיים היו צמודות זו לזו בנשיקה חושנית
שגבר לא יכיר. שנים של תסכול מיני נפרקו במחי נשיקה ארוכה אחת.
הפעם לא היה צורך במעוף פרפרים ובציוץ ציפורים כדי להכריז על
האהבה הגדולה שחיברה בין שתיהן. הייתה זו אהבת גוף ונפש שייצגה
תואַם מושלם בין שני יצורים חיים. העובדה שמחברי הסיפורים שלהם
לא הכירו סוג כזה של אהבה כלל לא הפריעה להן. הן גם לא יכלו
לבקש את רשות המחברים כדי לאהוב, שהרי אותם מחברים מתו מזמן
וגם תוקף זכויות היוצרים שלהם ממילא כבר פג.
תחילה התביישו לכלוכית ושלגיה באהבתן מאחר ולא היה תקדים
בספרייה לסיפור אהבה נשי. אבל הרי אי אפשר להחביא אהבה לנצח,
ודאי שלא מחיות. "שלגיה ולכלוכית אוהבות זו את זו", נשאו חיות
היער את הבשורה ברחבי הספרייה. התגובות לכך היו שונות ומגוונות
אך לשתי הנאהבות הן לא שינו דבר. אהבתן זו לזו רק התגברה ככל
שהזמן חלף והגיעה לרמה כזו עד שהשתיים ביקשו לתת לה גושפנקא
רשמית של נישואין. אבל לשתיהן לא היה מושג איך עושים זאת. כדי
להתחתן הן נזקקו לעזרה  ממישהו שמכיר את המבוכים הנפתלים
בשבילי יער הכללים והטפסים הרשמיים. מישהו שיידע לייצג אותן
ללא מורא ומשוא פנים בפני גורמי הדת האחראים על טקסי
הנישואין.
השם הראשון שעלה במוחן כמי שיוכל לסייע היה רובין הוד. הן מי
כמוהו אלוף בסיוע לנזקקים. בירור מהיר באלפון הספרייה העלה
שהספר רובין הוד מצוי על מדף בכוננית שבצד השני של הספרייה.
בערב, אחרי שהספרייה נסגרה, עשו שלגיה ולכלוכית את כל הדרך עד
לכוננית הרחוקה. הן טיפסו והתנשפו עד שהגיעו למדף המתאים.
כשהתקרבו אל הספר עצר אותן מאבטח חמוש ברומח שהזדהה בשם ג'ון
הקטן. "לאן?" הוא שאל בתקיפות ועוד בטרם השיבו, המשיך כאוטומט:
"יש נשק? לפתוח התיק". אחרי שהתאפשרה כניסתן הן התפלאו לראות
עד כמה מהודר הוא ביתו של רובין הוד. היו שם רהיטים מוזהבים
ונברשות זכוכית שהאירו את החלל באור יקרות. הן מילאו טופס בקשת
ראיון ושילמו את האגרה הנדרשת. לבסוף נקראו להיכנס ללשכה. מולן
ישב רובין הוד שעון על ספה מעוצבת וכריות צבעוניות. הבגדים
הירוקים בקושי החזיקו את משמניו. הן ביקשו את סיועו בארגון
חתונתן והוא הקשיב בעודו זולל  עוף צלוי. "אני בעצמי כבר לא
עוסק בעבודה השחורה, אבל יש לי צוות מסייע" הוא אמר להן בפה
מלא. רובין הוד קרא לעוזרו וויל סקרלט והורה לו לגשת עם השתיים
למדף ספרי הדת כדי להסדיר את נישואיהן.
אחרי ששילמו אגרת הסעה, עלו השתיים על עגלתו של וויל סקרלט.
שלגיה נשלחה לשבת מאחור ואת לכלוכית הושיב וויל סקרלט לידו. כל
הדרך אל מדף ספרי הדת נדחק וויל סקרלט לעבר לכלוכית בעוד היא
מנסה לזוז ממנו. הוא נדחק והיא זזה. לכלוכית חשה את צלעותיו
עולות ויורדות ולרגע חלפה בה המחשבה לקפוץ ולברוח, אבל היא לא
רצתה להשאיר את שלגיה איתו וגם ידעה שהוא הסיכוי שלה להתחתן עם
אהובתה ולפיכך נשארה.  כשהגיעה לכלוכית לקצה המושב וכמעט שנפלה
ממנו, הם הגיעו למדף ספרי הדת. לכלוכית נשמה לרווחה ומיהרה
להתאחד עם שלגיה שירדה מאחורי העגלה עטויה אניצי קש.
השומר בכניסה היה נחרץ. "נשים לא נכנסות לכאן" הוא אמר וחסם את
דרכן של לכלוכית ושלגיה. "מה פתאום?!" צעקה דבורה הנביאה
שהציצה מתוך אחד מספרי הקודש שעל המדף. "הוראות חדשות" ענה לה
השומר "וחוץ מזה, חכי, גם יומך יגיע ואת וכול החברות שלך
תסולקו מפה". דבורה חזרה לתוך הספר בידיעה שבזמנים אלו עדיף לה
שלא להתבלט. בלית ברירה נכנס וויל סקרלט לבדו פנימה, לא לפני
שנאלץ לשים על ראשו כיפה שחורה שמסר לו השומר. שלגיה ולכלוכית
נשארו בפתח מייחלות להצלחת שליחותו.
השעות חלפו וויל סקרלט לא נראה באופק. השתיים החלו להתייאש.
ואז הן שמעו מרחוקו רעש מוזר שהלך והתגבר. כשהרעש היה ממש חזק,
הופיע מעיקול הדרך עדר כבשים ובסופו רועה צאן. בידו של הרועה
היה רדיוטייפ גדול ממנו בקעו צלילי מוזיקת ראפ בווליום מרעיד .
הרועה החנה את העדר בצד הדרך והתקרב לעברן. שערו היה פרוע,
זקנו ארוך וכותנתו מסמורטטת. הוא כיבה את המוזיקה ושאל בחיוך
ממזרי: "מה קורה בנות?" .
"א פרעאנק פּארך" לחשה לכלוכית על אוזנה של שלגיה והוסיפה
"תתעלמי ממנו". השתיים הביטו לכיוון ההפוך בתקווה שהמטריד יבין
את הרמז ויסתלק.
"אולי אפשר לעזור לכן" הוא אמר במתק שפתיים, "אני אולי לא נראה
כזה אבל גם אני שייך למדף הזה".
שלגיה הביטה בלכלוכית במבט שואל כמו מחפשת אישור לכוונותיה.
"בואי ננסה, מה יש לנו להפסיד, הרי וויל סקרלט נעלם והפְרֵח
הזה הוא התקווה האחרונה שלנו".
בניסיון להרגיען הציג רועה הצאן את עצמו בפניהן: "אני אברם,
במקור מחראן ועכשיו בספר בראשית".
"אברהם?" הן שאלו בחוסר אמון.
"לא, מהבית אני אברם" הוא התעקש. "רק בפרק י"ד השם שלי משתנה
אבל בשביל זה צריך לקרוא את הספר. עזבו, מה הסיפור שלכן , למה
אתן פה?".
אחרי ששמע אברם את סיבת בואן למדף ספרי הקודש, הוא ירק על
האדמה ואמר: "אין לכם סיכוי אצלם, בטח לא עכשיו עם הקיצוניות
שנהייתה פה. אבל..." ואז הוא מיהר לשלוף כרטיס ביקור משיפולי
כותנתו.
מסתבר שביום החופשי שלו, מחלטר אברם בחתונות אזרחיות.
חודשיים מאוחר יותר, בצהרי יום שישי, נישאו לכלוכית ושלגיה זו
לזו.

כך נאמר בתכנית הרכילות הטלוויזיונית : "מיטב כוכבי הביצה
התייצבו למסיבת הכלולות של שלגיה ולכלוכית שהתקיימה באולם
הספרייה הזוהר. את הטקס ערך יקיר הקהילה רבי אברם שלבושו הזרוק
עורר עניין מיוחד בקרב הסטייליסטים שנכחו במקום. על הצד
הקולינרי היה אחראי אגדת המטבח ג'קי הזכור מהתוכנית סכו"ם
עקום. בלטו באורחים: רני ואשתו אילה, אסי עוזר שהגיע מלווה
באלימלך זורקין, במבי שחשפה לראשונה את בן זוגה הטרי דוגמן
העונֵה לשם דני דין, הזוג המלכותי יודה ושלומית, דיטה והמכשפה
הרעה שתיהן בשחור הורס, מריה מכסימיליאן שהגיעה מלווה בקפטן
הוק, עמי ותמי שלא הפסיקו לדבר על דיאטת המתוקים שלהם, דהוניה
שהתנשקה בצרפתית עם החתול במגפיים ועוד רבים וטובים. באומנותי
נרשם איחוד היסטורי של להקת האחים והחיות. מזל טוב גם מאתנו
לזוג הטרי"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
- אתה יודע מה
יותר גרוע
משואה?

- מה?

- שתי שואות!





ץ סופית צודק
בהחלט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/19 5:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי אלטמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה