כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלָּהּ
הִרְשֵׁיתִי לַדְּאָגָה לְחַבֵּק אוֹתִי
נָתַתִּי לָהּ לְלַטֵּף אוֹתִי קַלּוֹת
אֲנִי שוֹנֵא עִנְיָנִים בִּלְתִּי-פְּתוּרִים
עָלִיתִי הַבַּיְתָה
הִסְתּוֹבַבְתִּי קְצָת בַּחֶדֶר
וְהִיא סֵרְבָה לַעֲזֹב אוֹתִי
זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר
שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ הַמִּתְנַגֵּן
הִדְלַקְתִּי אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה
כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ
וּבְכָל זֹאת בְּאֶחָד מֵעֲרוּצֵי-הַסְּרָטִים
רָאִיתִי אוֹתָהּ מְשַחֶקֶת אֶת עַצְמָהּ
עִם תְּמוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת לְכִוּוּנִים בִּלְתִּי-צְפוּיִים
קָרָאתִי אֶת מִילוֹתֶיהָ בִּכְתוּבִיּוֹת הַתַּרְגּוּם
תָּמִיד מְאֻחָר מִדַּי מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר כְּבָר
עַל-יָדָהּ.