הבנים נים נים, והבנות נות נות
האקדח היה טעון כשהיא ירתה לו בפרצוף,
היא לא ידעה שהאקדח טעון,
היא חשבה בכלל שזה אקדח מים
אבל היא לא יכלה למחוק מהפרצוף שלה את החיוך,
כשהיא ראתה שקליע חדר לו בדיוק לעין
היא הרגה אותו במקום
קול חזק, של נשמתה אולי, צעק כל הזמן -
"אלוהים, אלוהים, מה עשיתי, אלוהים,"
אבל בכל זאת היא לא הייתה יכולה למחוק את החיוך הזה מהפרצוף
שלה.
מה פתאום!
יש לי גזר! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.