קשה לי לשכוח את הטעם של השפתיים שלך.
אני צורח צרחות של אימה.
זבובים מכסים לי את הפנים, נוחתים עליי עוד ועוד.
מטיילים ונכנסים לכל מקום,
מטילים לי ביצים בלבן של העין,
וכל כך קשה לי לשכוח מהטעם של השפתיים שלך על שלי, בעיקר כשאת
עומדת שם מהצד עם חיוך נבזי.

אני מתעורר מכוסה זיעה, עם מעין תחושה של אימה.
זה שוב אחד מהימים הצהובים האלו, שכל העולם שוקע בנוגה מדכאת
והבחור בחדשות ממליץ לזקנים ולנשים בהריון להשאר בבית.
אני עוצם את העיניים, נותן לשמש לקחת ממני את כל הכאב ולכמה
רגעים שקטים אני מרגיש כלום מוחלט. לא קיים יותר מגרגיר אבק
שנכנס דרך התריסים המוגפים עם קרני האור של שבת אחר הצהריים.
צפה מעלינו ישנים, עדיין אוהבים.
חיוך סודק את שפתיי, לעכשיו אני מאושר.
זבוב נוחת לי על פנים,
והבדידות מכה.