גיא שמש / הקרב על הבופור |
זעקות הנרצחים מילאו את הלילה.
שמוליק גסס על השלג הקר,
וחיכה למותו.
גלי כפור ושלג וגשם הכו בפניו,
ורוח מייללת שרקה באוזניו.
הוא ידע שזה עומד להיות החורף האחרון.
כאילו דה?
והוא לא ייראה את הקיץ שוב.
דווקא אהבתי את הקיץ, חשב שמוליק
בעודו מתייסר בחשכה.
זה היה בקיץ כש-שגלתי את מה שמה.
הוא לא הצליח להיזכר בשמה.
הוא לא הספיק להיזכר בשמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|