הקרב על הבופור היה עקוב מדם.
זעקות הנרצחים מילאו את הלילה.
שמוליק גסס על השלג הקר,
וחיכה למותו.
גלי כפור ושלג וגשם הכו בפניו,
ורוח מייללת שרקה באוזניו.
הוא ידע שזה עומד להיות החורף האחרון.
כאילו דה?
והוא לא ייראה את הקיץ שוב.
דווקא אהבתי את הקיץ, חשב שמוליק
בעודו מתייסר בחשכה.
זה היה בקיץ כש-שגלתי את מה שמה.
הוא לא הצליח להיזכר בשמה.
הוא לא הספיק להיזכר בשמה.