את לא הבת שלי בדם, אני יודע.
רק תסבירי למה כל פעם שכואב לך אני משתגע?
מוכן ללכת רחוק רק שתהיי מאושרת,
איזו מין אהבה זאת להתאהב בילד?

זורקת מילים באויר, כל אחת כמו סכין!
אני שומר על חיוך אבל מדמם מבפנים.
את רואה את הזיוף וזיהית את המעטפת,
זהו, עכשיו בכל הכח את תוקפת?

עלית עליי אני זיוף, אני קרוקס שקונים בשקל
רק כדי לגלות שהם שווים לזבל.
באמת שמי אני, אני לא יודע!
לפעמים כל מי שמתקרב אלי בחשמל נוגע

הלוואי וידעתי איך עוצרים את זרם החילופין,
אחרי הכל מדובר באנשים קרובים,
ללב שלי, לנשמה, אז איך הם לא רואים

שאני לא חזק כמו שהייתי רוצה ומתמוטט בפנים?
רק מדאגה  לכולם הרבה שנים
שכחתי מעצמי והלכתי לאיבוד בצללים.

עכשיו, למצוא את עצמי זו משימה לא קלה,
אין משלחת חילוץ, אין רכבת קלה.
אין מי שיעזור לרגע ויגיד לי: ילד קטן,
בוא אלי, הכל יהיה בסדר ויעלם הבלאגן.

אין לי ברירה רק להמשיך ולהשלים
לאהוב אותך ביום בלילה בלי גבולות ותנאים.
אולי יגיע יום שתהיי מאושרת,
מקווה שזה יקרה כשאת עדיין מחוברת
אלי, מהלב, כי אצלי זה כמו חבל טבור
שמחובר אליך, לא משנה איזה דיבור
תוקפני או לוחם, קשה או רך
בכל מקרה אני אוהב אותך.

כן את ואני מחוברים בחבל,
שנוצר בזכותך בזכותי ולמרות הקשיים,
אז בואי נפסיק עם משחקים של הבל,
תני מקום לשמחה לאהבה לחיים!

יש בחירה בכל רגע, בכל שעה בכל יום.
איזה צבע יהיה הבית ורוד או אדום?
אני סומך עלייך שהבחירה נכונה,
מפקיד אצלך מכחול ואת כל התמונה.

אני סומך עלייך אז למה ידיי רועדות? אולי כי המעטפת שלי זו לא
הבעיה, אלא שהיא מסביב לבועה חלולה,
שפעם הייתה אני אבל האני ההוא מת,
ומאז אני לא יודע מה סתם ומה באמת.