כוס חלב, עם משהו מתוק בצד
קורנפלקס, או אני מעדיף לקרוא לזה -
דגנים
בתוך קערה קטנה עם חצי כמות חלב מהדגנים
והוא אוכל את זה כי זה בריא
היא השחילה את ה-DNA שלה לתוך הנשמה שלו
ונגמרו הימים המתוקים, עכשיו הם בטעם של שקדים ירוקים,
במלח
והיא אומרת אתה גמרת איתי, זו אשמתך
ואני אומר זה לא אכפת לי כבר
מה זה משנה,
בין כ'ו וכ'ו זה היה נגמר
והוא אומר אתה שועל בודד, או זאב
ואני אומר שאתמול הרגשתי שפוי,
בערב, כשהלכתי למכולת
"מחיאות כפיים!" הוא מוחה כפיים בלעג עם חיוך אוויל
אני לא יודע, שום-דבר לא בטוח בחיים האלה
אכלתי את הקורנפלקס עם חלב,
אני מעדיף לקרוא לזה דגנים
והם התפזרו על השולחן, ואני אספתי אותם ושמתי בקערה
האיש מצא בורג על השולחן לפני כן
מספיק קטן שלא ישימו לב
אבל בכל זאת הייתי צריך ללכת לשירותים עם הגוף הבהמי שלי,
ואלוהים כבר לא מריץ אותי, שומר בצד, אומר לא עכשיו
והיא אומרת זו אשמתך, אל תפיל את זה עליי
זה לא משנה, אני לא שם זין,
את יודעת שדבר לא היה צומח מזה
אולי רק אסון. |