|
כְּשֶׁהִגַּשְׁתְּ לי
את המטריה השחורה
החדה ככידון
לבושה ברכות קטיפתית
כשהגשת לי
את מה ששכחתי בחדרך
הדהד קולך במסדרון
הלוך-חזור
כשהגשת לי
מה שהגשת
לבושה
אישה -
הגשת לי בפשטות
בסך-הכל חפץ נפתח-נסגר
קצה אחד ידית
קצה שני חוד חנית
ננעץ במוחי לנקז שוב
חומרים שגדשו את הַסְּאָה
מלבושים שלא היה ספק
באשר למטרתם
לכסות טפח
לחשוף טפחיים
והרעב שלי והתיאבון שלי
זעקו יותר מן האיש על הגשר
עם הפה האליפטי
שֶׁסָפַק כפיים על לחייו
ומעליו שמיים בערו
מאחוריו שני אנשים
הלכו והתרחקו ממנו
ואז נשמעת אזהרה:
"שלא תשכח את המטריה באוטובוס"
כאילו זה הדבר הכי חשוב. |
|
|
החיים אז היה
טובים. שלוש
ארוחות ביום,
מגורים, אפילו
היית יכול לקבל
עבודה מידי פעם,
אין דאגה בעולם,
אתה מוקף באנשים
כמוך. החיים לא
היו יכולים
ליהיות יותר
טובים
- מזכרונותיו של
ניצול שואה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.