ציפורן חודרנית לתוך הבשר,
אני מכייף מכאבים
תכאיבו לי עוד, כמו כל החיים,
אני עושה חיים משוגעים.

אז מה אם הוא בוכה,
כשאני בכיתי לא היה אכפת לו
אז מה אם היא התאבדה,
אם אני הייתי מתאבד היא לא הייתה שמה זין
אז מה אם היא מאיימת בהתאבדות,
כשאני איימתי בהתאבדות רק חיכו שזה יקרה
אז למה שאני אשים על כל אחד ואחת מכם זין,
כשאכפת לכם רק מעצמכם

האגו שלכם מרקיע לשחקים,
צובע את השמיים שחורים
בעולם בו אף-אחד לא יכול לחיות בלי כולם,
כל אחד בכל זאת רוצה להיות כמעט לבד
בא אלייך אדם, הוא אומר שהוא אוהב,
את מסתכלת בו ורואה צעצוע
הוא מזהה מצוקות אצלך, הוא מנסה לעזור,
ואת מנגחת אותו
לועגת לו מאחורי הגב, מרכלת עליו,
מנסה להשפיל אותו בו בזמן שהוא מנסה לרומם אותך
אז לבסוף נופל לו האסימון, והוא שם עלייך זין
ואז את כועסת "למה אתה מתייחס אליי ככה?"
איבדת את הצעצוע האהוב עלייך, אה? ואת רוצה אותו בחזרה

יש אנשים שחושבים שהם עדיין חברים וחברות שלי,
כי הם קוראים כל הזמן מה אני כותב
זה לא פועל ככה מהצד שלי,
כי אני לא ראיתי ולא שמעתי מהם שנים,
וזה שהם קראו דברים שלי, אפילו באדיקות,
ואפילו הרגישו כמה דברים,
לא הופך אותם עוד לחברים שלי,
אחרי שלא שמעתי מהם עשרות שנים
וכשהם יבואו, והם באו, הם חשבו שאני פשוט אפתח להם את הדלת,
ונדבר כמו חברים
אולי אתם מכירים אותי ממה שאני כותב,
אבל מפגרים, אני לא מכיר אתכם!

וגם אם הכרתי - לא עוד
לא שמרתם על הגחלת, אני לא חוזר

זה שיש כמה גברים ונשים שנוצרים אותי בלבם,
לא מזיז לי בשיט,
כי אני לא יודע על זה
ואולי יש כמה דפוקים שמאמינים בטלפתיות למיניהן,
אבל לי פשוט אין מושג
אז אל תגידו שאני חבר שלכם,
אז אל תגידו שאני חייב לכם משהו כשאתם לא נתתם דבר
לא הייתם שם בשבילי,
וזה שקראתם יצירות לא הופך את זה כאילו הייתם שם בשבילי
ואני לא זקוק לשום הבעת רגש ממכם שנוצרת רק ביניכם לבין עצמכם
אני לבד! אני לבד! ואתם לא פה!
אתם חושבים שאתם פה כי אתם קוראים? אתם לא!
אני לבד, לבד, לגמרי לבד!
אפילו בלי חתול או כלב!
לבד!