לכי מ-פה, עגבנייה
את כבר לא רצויה
לך מ-פה, מלפפון,
אתה מביא דיכאון
אני מסדר את החדר
אין מה לסדר
אני מסדר את הראש
מתרוצץ בתוכי עכברוש
אתה צריך להיות בשקט,
אימא ישנה
אתה צריך להיות בוגר,
אבא מאחר
לא הביאו לי סדין,
כשבכיתי את הבגדים
לא הביאו לי שמיכה,
כשאכלתי את הנשמה
אמרו אתה גדול
אתה יכול לבד
אז למה יש לכם זמן לכל דבר,
חוץ מלדעת מה איתי,
מי אני, מה שמי,
ומה אני עושה פה

אני מסדר את החדר
אין מה לסדר
אני מוצא יומן ישן
כתבתי בו כשהייתי חרמן
כתבתי שהיא באה ומפוצצת אותי במכות,
והפעם אני הורג אותה
ואז שולחים אותי ל-פה, לשם,
וכולאים אותי במוסד פסיכיאטרי,
על סעיף נפשי
על הרבה סעיפים נפשיים
הרופא קורא את רשימת ההפרעות שלי
זה לא נגמר
הוא צוחק, כי זה לא נגמר
כמה הפרעות באדם אחד
איך הוא עוד חי
"בטח הוא כבר יהרוג את עצמו," חושב לו הרופא,
"בטח הוא לא יצליח לשאת את עצמו," חושב לו הרופא
בינתיים נותן לי כדורים, לצאת ידי חובה
מטשטשים, משכחיים,
אני לא יודע מי היו החברים שלי, אם היו

אתה כתבת צוואה,
היא טמונה במגירה
אני מוריש את כל הדיסקים לשכנה
היא אוהבת מוזיקה
אני מוריש את קרניות העיניים,
לילדה העיוורת שגרה בפינה
אני מוריש את הלבלב,
לחתולה המאומצת של לבב
אני מוריש את הכליה
למרוקאית הבת-זונה
ואת עכבר הכפר,
לפולני השמאלני
אני מוריש את כל מה שיש לי,
וכל מה שהיה
אני גומר את החיים האלה במכה אחת
ולא רוצה לוויה, ולא שבעה
תודה רבה.