למרות שאלוהים הוא כל יכול, כנראה שאינו מצטיין במיוחד בחיזוי
העתיד. אחרת, לא היה מאפשר לקואליציה חילונית לתפוס את הגה
השלטון.
עוד בטרם סולקו שלטי הפרסום עם תמונות הפוטושופ של
הפוליטיקאים, כבר נתקבלה בבית האלוהים מעטפה ובה דרישה לתשלום
ארנונה מטעם מועצה אזורית כלשהי. האל התפלא עד מאוד מאחר וזכר
שהוא נהנה מהפטור הניתן לגורמי דת. מאכער  ממקורביו גילה לו
שהשלטון החדש ביטל פטורים ישנים. בעזרת תמונת מגנט מחתונה
כלשהי, הצמיד אלוהים את הדרישה למקרר ורשם לעצמו תזכורת לקפוץ
מחר לדואר לשלם את החשבון.
מה שאלוהים לא ידע זה שאותה דרישה פרצה את הסכר. מאחר והאל
מצוי בכל מקום, החלו כל שאר הרשויות המקומיות לשגר אל מר כל
יכול דרישות תשלום. מועצות מקומיות שכוחות אל ועיריות שאפילו
אלוהים לא שמע עליהן, פנו אליו בנוסח אחיד שתחילתו ב"נכבדי"
וסופו ב"אי תשלום במועד יגרור הליכי הוצאה לפועל".
כאן כבר ניצב האל בפני בעיה. חשבון אחד, מילא. שניים, ניחא.
אבל מאות דרישות מדי חודש בחודשו?! מאיפה יביא הכסף? מהר מאוד
חיסל הר החשבונות את מעט החסכונות שצבר האל באלפיים השנים
האחרונות. פעם כשבית המקדש היה קיים, הניבו לו עסקי המינחות
והזבחים כסף גדול שהופקד במקלטי מס בטוחים בארצות הים. אבל
לאורך השנים היו מלחמות ומעילות ונוסף על הכל, בית המקדש חרב
והכסף חדל לזרום. אז נכון, המדובר באלפיים שנה של ריבית פריים,
אבל מי הגאון הפיננסי שיעשה מיליון דולר מתרי זוזי? בטח לא
הוא.
"אתה הרי כל יכול", הוא ניסה להרגיע את עצמו, "אז אולי תברא
לעצמך כספים?".
"חס ושלום!", הוא מיהר להשיב לעצמו. הוא ידע שאינו יכול להדפיס
עבור עצמו כספים בלי חשבון. הרי הוא עובד שנים בצורה מסודרת עם
חשבוניות מס כנדרש ומערכת ניהול ספרים להתפאר. אז פתאום להתפרע
ולהרוס את הכל?. ומה יעשה אם בדיוק תהיה ביקורת של מס הכנסה?
כל הלילה התהפך אלוהים על משכבו. מלאכים סובבו סביבו פוכרים
אצבעות בדאגה וחרדים לבריאותו. עם אור ראשון נשמע קול צלצול
מתכתי. תודה לאל האסימון נפל . בראשו של אלוהים צצה מחשבה
מהפכנית. כדי להתפרנס, אין לו ברירה אלא לקום ולצאת לעבוד.
שוב עשה טלפונים לכמה ממאמיניו, שמא יודע מי מהם על משרה פנויה
וכדאית. אצל הראשון נשמע צליל תפוס. המאמין השני היה מאושר.
"בדיוק עמדתי להתקשר" הוא אמר לאלוהים. "למה?" שאל האל בתקווה.
"כי אני רגע לפני פשיטת רגל וזקוק לנס" הייתה התשובה. השלישי
אמר שאם ישמעו על משהו, יודיע. היה ברור לאלוהים שיותר לא ישמע
ממנו. הרביעי הציע לרשום אותו באול ג'ובס. החמישי אמר שעוד חצי
שנה אולי יהיה לו משהו להציע באיזה עסק שכרגע בשלבי תכנון
ואלוהים אמר שאין לו את הלוקסוס להמתין עד אז. המאמין השישי
הציע מלצרות בשכר מבוסס טיפים. אחרי המאמין השביעי יכול היה
האלוהים לשבות ולהינפש. לאותו מאמין חנון ורחום היו מהלכים
בעולם ההיי טק.
אפילו לאלוהים לא היה פשוט להגיע לראיון עבודה בתל אביב ביום
ראשון בבוקר.  האיש שישב לידו באוטובוס הצביע על הפקקים
הנוראיים ואמר: "אלוהים ישמור". אלוהים הביט על הכאוס התחבורתי
ושתק. בליבו פנימה ידע שאחרי טיפשות תכנונית רבת שנים אפילו
הוא לא יכול לעזור.
חמוש בפתק עם כתובת, הצליח אלוהים להגיע לפגישה ברגע האחרון
ממש. המראיינת, גברת מגונדרת ממשאבי אנוש, התרכזה במסך המחשב
יותר משהקשיבה לדברי אלוהים חיים. אחרי ה"ספר לי על עצמך",
ו"היית ב8200?", היא שאלה "יש לך ניסיון בתכנות?" ואלוהים
השיב: "בטח, תכנתתי עולם שלם". היא חייכה, תקתקה משהו במחשב
ושלחה אותו אחר כבוד לgod . עכשיו אלוהים כבר היה מבולבל
לחלוטין. המגונדרת הסבירה שהכוונה למחלקה הסוקרת מערכות ניווט
לרכבים אוטונומיים -  geographical overview devision הידועה
יותר בראשי התיבות שלה g.o.d..
עוד באותו היום קיבל אלוהים פינה משלו אבל לקח לו זמן להבין את
העולם החדש לתוכו נכנס. בסופו של תהליך ההסתגלות הבין האל את
שני מושגי הבסיס של העולם החדש. שיחת הועידה והפרזנטציה.
אחת לכמה זמן היה האל נקרא לחדר הישיבות כדי להשתתף בשיחת
ועידה. הטקס התנהל בשעות מוזרות בהתאמה לזמן ארה"ב. הנוכחים
ישבו דרוכים מול מסך גדול בציפיה להתגלות פניו של לקוח חשוב.
ה"הלו" מהצד הישראלי לא זכה למענה. מישהו היה אומר בייאוש
"תקלה תקשורתית". אחרי כמה דקות של שתיקה מישהו אחר היה מציע:
"אולי נקרא לפרחיה מהמזנון, היא מבינה בחוטים". והמזנונאית
הזקנה הייתה מגיעה ונוברת בחיווט המפותל שבין המסך לקיר עד
שהמסך המגורען הסתדר וגילה את פניו הנזעמות של הלקוח הממתין
בחוסר סבלנות מעבר לים.
ענין הפרזנטציה היה קשה יותר מאחר והייתה זו הצגת יחיד. בניגוד
לכל כללי ההיגיון, אתה יכול להיות גיבור חיל עוקר הרים ומצמיח
יבשות, אבל בסופו של דבר אתה נמדד ביכולותיך להציג באופן מיטבי
מצגת. מאחר ולאלוהים היה קול רועם, הדגש עבר למצגת עצמה.
אלוהים השכיל לשלב בה אפקטים מיוחדים כדם ואש ותימרות עשן.
הצופים היו מרותקים. כדי להוסיף נופך של אמינות הוא הוסיף גם
מיני קיצורים שרקח באותיות אנגליות ולצדם גרפים וטבלאות חסרי
פשר. הדיבור הבוטח בשילוב הגרפיקה הצבעונית עשו את שלהם. ככל
שיותר אנשים לא הבינו את דברי האלוהים, כך עלתה קרנו.
במסדרונות נשמעו לחשושים על הכוכב החדש ממחלקת g.o.d.. ושמו
עלה מעלה והגיע לידיעת ההנהלה הבכירה.
סבב הקידומים השנתי היווה בשורה של ממש בעבור האל. הוא זהר
בשמי העסק ככוכב שביט וקודם למשרה ניהולית זוטרה. שכרו הוכפל,
חבילת אופציות נכבדה שולשה בידיו, כמה עובדים חיכו להנחיותיו
ומזכירה אדומת ציפורניים הושבה בפתח משרדו החדש. אותה עלמה
הייתה אחראית להתנסות אלוהית מזן חדש. באחד הימים, בהיותו
בפינת הקפה, נעמדה המזכירה מאחוריו. באין רואה היא התקרבה אליו
עד שיכול היה לחוש את חזייתה הרכה מתחככת בגבו. היא שלחה יד
מהירה לקדמת בטנו ולחשה באוזנו ציטוט מתהילים (נ"א): "שפתיי
תפתח ופי יגיד תהילתך". בעוד היא נאנחת, הרי שאצלו אף ציפור לא
צייץ, שום עוף לא פרח ושור לא געה. המזכירה נסוגה נעלבת,
ואלוהים הסביר לה שהוא אל יחיד. הוא אמר מונותאיזם, והיא הבינה
את זה כ"לא זורם", אמרה סליחה וחזרה לשולחנה כאילו כלום לא
קרה.
זמן קצר אחרי שנרגע מההטרדה המינית הראשונה בחייו, הוטל על
אלוהים להגיע לפגישת עבודה בקרית ההיי טק שביוקנעם. "מכיר את
הדרך?" שאל אותו ראש המחלקה. "ודאי" אמר אלוהים וזכר שפעמיים
בעבר כבר היה שם. פעם אחת כשעזר ליהושע לכבוש את העיר ובפעם
השנייה כשנתן אותה לשבט זבולון. הוא רצה לעוף לשם על כנפי
השכינה אבל ביציאה התעקשו שייקח את רכב החברה. "זה משדר יוקרה"
הסבירו לו. מי הוא שיתווכח.
מנוי לכביש 6 לא היה לו אז הוא נסע בכביש החוף היא דרך הים
הזכורה לו היטב מפעם. קצת אחרי אולגה הוא התחיל להרגיש רעידות
בהגה. בלית ברירה עצר בשוליים. פנצ'ר בגלגל שמשמאל. אלוהים לא
ידע מה לעשות במקרה כזה. בלית ברירה הניף את ידו בבקשת עזרה.
המכוניות הרבות שחלפו על פניו במהירות, פרעו את שערו. חלק
מהמכוניות צפרו לעברו במעין הבעת השתתפות בצער אבל אף אחד לא
עצר. אלוהים הרגיש חסר אונים כתינוק. כשהתייאש ועמד ללכת
לתחנת האוטובוס הקרובה, קרה לו נס. רכב נעצר לידו בענן אבק
גדול. מתוך הענן יצאה בחורה קצוצת שיער לבושה בסרבל ג'ינס.
"מה קורה, אחי. צריך עזרה?" היא שאלה בקול נמרץ ושורת העגילים
שלאורך אוזנה צלצלו אחריה כהד.
הוא הצביע על הגלגל הסורר ואמר בקול מבויש שאין לו מושג מה
עושים לגלגל חוטא.
בעלת הסרבל חייכה ושאלה על משולש וגלגל ספייר. כשראתה את פניו
התמהות של האל פשפשה בתא המטען של מכוניתו והחלה במלאכה. הוא
הביט בהשתאות במעשיה וכשסיימה עמד נבוך וביקש לגמול לה טובה.
"עזוב שטויות" אמרה לו. הוא שאל לשמה והיא אמרה "הגר". אלוהים
זכר שפעם כבר פגש איזו הגר שנראתה אחרת לחלוטין. לפתע עלו
בקרבו רגשות אשם על הנבזות שהפגין כלפי הגר ההיא מפעם. בניסיון
לכפר על אותו עוול שאל אלוהים את הגר הזו היכן היא גרה ולמה
היא זקוקה. מסתבר שהיא גרה בקיבוץ בעוטף עזה ומה שהיא מייחלת
לו יותר מכל הוא שקט. מבלי שתדע ומתוך רצון להיטיב עמה, הפך
אלוהים באחת את כל אנשי הקיבוץ לאילמים. הוא המשיך להתעניין בה
והיא ענתה לו: "שכח מזה, אני יותר בקטע של נשים". אלוהים לא
הבין מה רע בכך, שהרי הוא האל של גברים ונשים כאחד אבל הבין
שעדיף לשתוק. לפני שהלכה ממנו, מיהר להחליף את רכב הקיבוץ בו
נהגה, לדגם חדש יותר. היא אפילו לא הבחינה בכך והרימה מחדש את
ענן האבק כשהשתלבה בתנועה ונעלמה מעיניו.
כמה שנים אח"כ, כשהרכב האוטונומי הפך נפוץ ברחבי העולם, שב
אלוהים ונזכר בשיחתו עם הגר הקיבוצניקית. מאז הוא הספיק לעשות
חיל בעסקים, להשכיר את ביתו הישן לאיזה אמריקאי עשיר ולקנות
דאבל פנטהאוז במגדל החדש שנבנה על חורבות מגדל שלום. ההון שצבר
בעסקי ההיי טק הבטיח לו עתיד נקי מדאגות לעוד שנים רבות. אבל
דווקא אז, הוא נזכר ברצונה של הגר לקצת שקט. עכשיו גם הוא רצה
יותר מכל שקט. שקט מוחלט, משחרר, נקי מלחצים וממטלות, מלוחות
זמנים ומאבני דרך שיש לעמוד בהם. הוא מאס במעמדו החדש כגורו
עולמי לנושאי ניווט ממוחשב. כמה התגעגע לאותם ימים רחוקים בהם
היה סתם אלוהים שמקשיב לתחינות האנשים ואחת לכמה דורות מואיל
בטובו להזיז את עצמו ולחולל איזה פלא. נכון, בקלות יכול היה
לשוב לכך אבל אחרי שטעם את הטעם המתוק של הביחד,  לא רצה לחזור
לבדידות הכרוכה במעמד האל היחיד. כך, קרוע בין רצונות מנוגדים,
המשיך להתייסר.
בוקר אחד, אחרי עוד לילה של חוסר שינה, הוא הגיע לכלל החלטה.
חמוש בתיק קטן עזב הכול ונסע לסדר את הראש במזרח. מאז לא שמעו
ממנו דבר.
מאמיניו עדיין מייחלים לשובו.