כל האנשים הללו שמעודדים אתכם לצאת ולממש את ייעודכם, לממש את
הפוטנציאל הגלום בכם .
האם האנשים הללו שאלו את עצמם ולו פעם אחת ...  מה חוט דנטלי
חש? מה הוא מרגיש?
מה עובר עליו שמותחים אותו עד הקצה ואז משחילים אותו?

חשבתם על זה, שהוא נשלף מתוך בטן קופסת מושבו החמימה, שם היה
צפון לבטח, מלופף עם אחיו, למעשה עם ההמשך של עצמו,  עד שלפתע
נקרע ונשלח בבת אחת, לתהום הנשיה. ולא!
לא לשם איזו משימה סקסית, מגניבה או לפחות הירואית.
סתם,  לשם ביצוע עבודות מלוכלכות שאפילו קיסמי שיניים פשוטים
נשברים מהן ולא מוכנים להמשיך יותר.
לבסוף ...עת עשה את עבודתו, מצה את ייעודו הוא מגולגל ונזרק
חסר כל ערך לפח האשפה של ההיסטוריה הדנטלית.
פיסת זבל,  שכבר אין בה שימוש ואין לה זכר או זכרון.
אז אני,  דווקא שאלתי-כזה חוט
ולהפתעתי הוא אמר שזה היה מעולה!
הרבה יותר ממה שהוא צפה
שהוא אהב את המתח , את ה ״להכנס לבצע ולצאת״  את המגע המחוספס,
אפילו את הפעולה בחסות החשיכה.
ושהוא  היה דווקא  שמח לחזור לזה, בגלגול הבא.
אך לצערי השיחה לא נמשכה ........
................נתק לו חוט המחשבה