ושוב את שולחת לי שאריות
טפטופים
ושוב כבודי העצמי
צורח מִן הַפְּנִים, אל תיתן לה, אל תיתן

נתתי לך כבר את כל כולי, את בגדיי הִפְשַׁטְתְּ מעליי
עירום ועריה כך עמדתי מולך
ואין מה שיכסה על מבושיי
ואין דרך להגדיר מחדש את הכל

ושוב את שולחת לי הודעה לקונית בלית-ברירה מִצִּדֵך  
כי הפכתי לנודניק ללא תקנה, כזה שכשרואים הודעה ממנו אומרים
אוף...מה הוא שוב רוצה
אבל אלה הם חיי והכל בחוץ שפוך לעיני כל
המעיים הנפש הלב הכליות

ברקע בוב דילן שר על התשובה שהיא : Blowin' In the Wind
אז אולי גם את רוצה בסתר לבך, אי-שם במעמקיו
שגם אני כבר אעוף לכל הרוחות
כי חציתי כבר את הגבול המהודק
כי כבר פזלתי אל מעבר לו כי כבר ניסיתי להציץ
אל מעבר לו, אל מה שלעולם לא יתגלה לעיניי
ורק דמיוני קודח בי הוזה מַשְׁלֶּה את עצמו

כן, משהו בי מיתמם לנוכח הלבוש החושפני הזה
לנוכח החריץ שמציץ ממרכז החזה
ומפרש כאילו משהו שם מזמין, כאילו משהו שם נועד בשבילו
ורק בשבילו
משהו בי אולי ילד שלא התבגר עדיין
אולי נער מתבגר אולי גבר שקומתו כפופה ועיניו תקועות
בָּרִצְפָּה
שלא לראות, שלא להיתקע באשליות
שלא להתפתות אל הַכַּזָב אל התעתוע החוזר ונשנה  

ושוב שאריות מונחות מול עיניי ושוב האיפוק הזה, הריסון הזה  
לא לפרק את הקשר הזה
או בעצם כן - שוב לצאת אל עצמי
שוב להיכנס אל עצמי
מחדש
בלעדייך,
בלי מבטך הבוטה המתגרה המתיש הַמְּכַלֶּה
המפרק אותי כל מִפְרַק לחוד אצבעות מתחלקות
כפות ידיים ניתקות מרפקים נתלשים
ברכיים נתקפות פיק - רועדות
עמוד שידרה מאבד סחוס כל חוליה עפה לכיוון אחר


ושוב כבודי העצמי, אם נשאר לי בכלל כזה
צורח לי : אתה יכול בלעדיה,
קום ולך, קום וצא, צא אל החופש שלך,  
בלי ה-  teasing  הזה הַשַׁב על עצמו ,
השב אל עצמו  ללא רחמים

בלי לראות את הרגליים החשופות, את החזה המציץ מתוך מחשוף נדיב
בלי להימשך שוב אל נדיבות הלב שניתנת בִּמְש-וּרָה  
כאילו אני מקבץ נדבות,  
שמטלטל את קופסת הפח שלו עם כמה מטבעות שחוקים
כי אולי באה העת לקום מפינת התחנונים
ולחפש מחדש את החוליות ולהרכיב מחדש את עמוד-השדרה שלי.