אז היה לה קשה,
כי היא ניהלה חיים כפולים.
מצד אחד היא הייתה אוכלת כריכים עם מרגרינה,
ומצד שני הייתה אוכלת כריכים עם חמאה.
זה היה ככה הרבה שנים,
והיא חשבה שזה מה שנגזר עליה,
עד ששמוליק חשף את התרמית שלה.
הוא העמיד אותה מול 12 מושבעים ושופט,
ושיחק את הסנגור ואת הקטגור.
"את כבר לא יכולה לעשות את זה, מלי.
כמה זמן את עושה את זה?
כמה זמן את חשבת שתוכלי לשטות בכל העולם?"
"אני מצטערת..." התייפחה מלי בדמעות,
"פשוט שניהם כל-כך טעימים...
לא יכולתי להתאפק."
"לא יכולת להתאפק, אה?"
הוא אמר והניח באנחה את תיק התביעה על השולחן.
"את תשלמי על זה, מלי.
ואת תשלמי על זה קשה.
נגמרו הימים שאנשים היו יכולים
לאכול גם מרגרינה וגם חמאה כאוות נפשם.
עכשיו יש סדר! יש משמעת!"
"אני יודעת," התייפחה מלי.
"לכן אני גוזר עלייך זיונים איתי כל ימי חייך עלי אדמות,
או כל עוד שיתחשק לי,
מה שיבוא קודם.
האם את מקבלת את גזר הדין?"
"כן, כן! אני מקבלת!
אני מצטערת, שמוליק!"
"אז תתפשטי!"
"מיד,"

"איך זה היה בתור משחק מקדים?"
"אתה גאון."