ארצות הקור החורף מטילים מורא בלב התושבים
כשהחורף בא מתווכחים בקולות שקטים
הם באים על סוס ייאור, כל העננים,
וממטירים גשמים
המפלסים עולים

לא חסומים, פתוחים-פתוחים
לא תמיד צריך לכתוב ברגשות גועשים גואים
בפתח הדלת יש וילון חרוזים
כולם כל-כך עייפים,
מביטים בטלוויזיה, לא מתרגשים

הזמר מתארח בתכנית רדיו
הוא מדבר על שירים שלא בטוח שהוא כתב
השדרן הופך את התכנית לפסקול אימה,
בו כולם נכנסים למילים של אחרים,
והמוזיקה קטועה

ואת תמוז משדרים בחמש בלילה,
כש-כל הארץ מעולפת
מה משותף לכל השירים,
זמרים אחרים, כותבים ומלחינים אחרים
היא בודקת מי קרא את זה הדברים
אנחנו חיים בתקופה חשופה,
בה אנשים מדברים גם אם במסווה על דברים אינטימיים לאנשים שהם
לא מכירים

וזה מרגיש כל-כך טוב שאנשים מחוברים,
גם אם לפעמים הם שחקנים
אני יכול להצביע על ההוא, ולהגיד גם אני
אני יכול לגמוא את המילים של ההיא,
ולהגיד שסוף-סוף אני מבין

כולם חשופים, כולם מציצים
כולם חושפים ירך, ומיד מסתירים.