איש אחד הלך, הלך, הלך,
ולא הגיע לשום-מקום
אז הוא חשב שהוא לא הלך מספיק, והמשיך -
הלך, הלך, הלך, ולא הגיע לשום-מקום
אז שוב הוא חשב שהוא לא הלך מספיק, והמשיך -
הלך, הלך, הלך, ולא הגיע לשום-מקום
וכבר הגיע זמן בו הוא זקן מאוד ונוטה למות
"לאן לעזאזל יש ללכת?" שאל האיש הזקן את אלוהיו
"אני אראה לך לאן," אמר אלוהיו,
ולקח אותו מהעולם הזה

כי בעולם הזה אין לאן ללכת, אין,
העולם הזה הוא פיקציה,
הוא מבחנה, הוא חדר המתנה,
הוא שינה קצרה בין פעולה לפעולה

בעולם הזה אין חופש,
אין דעה חופשית,
לאדם יש גוף של חיה,
והוא מופעל כמו רובוט

כי העולם הזה הוא כלום,
לא בשביל החיים האלה אנחנו חיים,
אלא בשביל מה שהיה ויהיה

איש הולך לאן שהוא, הדרך ארוכה
הוא מחליט לשבת קצת על ספסל לנוח
הוא יושב שלוש דקות,
ואז קם וממשיך ללכת

השלוש דקות העלובות האלו על הספסל,
אלו החיים שלנו כאן.