אני מאונן כפייתי ורודף שמלות סדרתי,
האיבר שלי משפיע באופן די תמידי על מצבי הקיומי,
אבל בניגוד למה שניתן להניח,
סקס הוא לא התשוקה האמיתית שלי.
אני יותר נדלק מהריגוש שבכיבוש,
מהרגע שבו היא משחקת בשיערה,
ומרימה אלי מבט עם חיוך ורמיזה.
אני נזקף ונדרך, עם חושים חדים, חדור מטרה,
ונרגע רק בשניה שהיא מתמסרת כולה,
גומרת, מקמרת את גבה.
אבל אני טיפוס שקט וביישן,
אני לא אגש אליה במסיבה,
או באמצע פאב ללא הכנה.
אני פועל רק אם התחושה בטוחה ונכונה,
זורק מבט תוך כדי מפגש עם חברים,
או מחייך אליה בעבודה.
ואז מנצל איזו הזדמנות ככה בדרך אגב,
תופס איתה בצד מילה קטנה כמו "מה המצב?" ,
והיא מדברת ואני מקשיב,
אבל באמת מקשיב,
ומרגיש אם יש בינינו את המקצב.
המקצב זאת הדרך שלי לבדוק את מידת ההתאמה,
היא משתפת, אני קולט את מילותיה,
ומעניק לה הבנה בחזרה,
כמו חלהרמוניה של כלי נשיפה,
אם זה קורה, אז נפתחת לנו זרימה.
זה לא איזשהו קטע קריפי שאני עובד עליו במודע,
לא ניתן להכריח את המקצב,
או שהוא קיים,
או שיד ימין מביאה לי נחמה.
המקצב יכול להיות שקט,
היא יכולה להיפתח ולדבר על כאב,
על רגש נחבא,
אני רק יושב שם מלטף לה את היד,
לא מציע לה כלום, רק מגע והבנה,
זה מקצב טוב, כמו איזו מנטרה מלטפת של שיר בלוז לנשמה.
ואז היא מרגישה שאין כבר צורך לדבר,
ואנחנו נסחפים לקצב הבא.
המקצב לפעמים רועש,
כמו תופים דופקים על פעימות הלב,
היא 8ואני מרגישים אותם הולמים לנו בעצמות,
דופקים באוזניים,
מרעידים את הגוף,
כל צליל מוליך לרגש שמניע לה ולי בין הרגליים,
מרגישים את הויברציות שגורמות לרצות לאחוז חזק מקרוב,
דוחפים לגוף לנוע, גוף אל תוך גוף אל תוך גוף.
אבל קשה לתפוס את המקצב,
לרוב זה חומק, מסתתר באיזה סאונד סבוך,
רגע אחד היא עם קול גבוה ואני עם בס נמוך.
מנסה ליצור לה פאנק עם איזה גרוב,
והיא בסלואו ממותק משתיקה לי את המוב.
אנחנו לא באותו צליל, לא באותו מנעד,
לא באותו הרגע, שנינו בקיום מבודד.
ואז... תלוי במידת הנואשות,
או באחוז האלכוהול בנשימה,
אני לפעמים מנסה,
להכריח את התנועה...
אני מניח שכדי להתפשט ולחוש מגע,
יש לפשוט את הגאווה.
אבל זה בזבוז זמן,
אם המקצב לא מנגן נכון,
לא יהיה מזור לתאווה.
לכן כשבוחנים את זה לעומק,
מדובר פה בפעילות לא פשוטה,
אני צריך להגיע מוכן, פתוח לכל סיטואציה שעולה,
להיות קשוב, להיות מקסים,
ללבוש את החולצה הנכונה,
(עדיף אפילו שתהיה יחסית נקייה).
אז רק לידיעה,
בנוסף לנאמר בהתחלה,
אני יחסית עצלן במידה לא מועטה.
כל ההתעסקות הזאת די מכריחה אותי לרצף של פעילות מתישה.
אז למה בעצם להתאמץ,
מה כאן תכלית הפעולה?
לא בידיוק יודע,
אני זורם עם המקצב,
בן אדם חש, חושק, נחשק,
מכור לתשוקה, להתקמרות של הגב. |