הולידו אותי בבית יתומים יתום ליד הים התיכון,
והאכילו אותי חנונה עם כפית
גדלתי שמן וחזק, עם מזרק בווריד,
כי כל היום סובבתי את אבני הריחיים
לבסוף נגדעו החלומות כששלחו אותי לקרבות גלדיאטורים,
ואיבדתי שני רגליים ויד
חייתי מהיד לפה במשך שנים,
עד שאישה אחת לימדה אותי לכתוב
מאז באה עוד אישה ועוד מורים ומורות
היום אני כותב תסכיתי חיים לאנשים נבוכים,
בעולם נבוך ובו חברה נבוכה
אני מתגעגע לזיונים שלי עם -, אבל היא מתה,
רק חבל שהיא לא הייתה אישה טובה באמת
היא הייתה משוגעת וגם טיפשה
אני לא נמשך לבנות גילי, הן נראות לי מבוגרות מדי,
אני מעדיף נשים בין שלושים לארבעים
פחות משלושים גם לא נמשך, הן נראות לי ילדות,
אני רוצה לחבק אותן ולתת להן גלידה, לא זיון
אני מסובב את אבני הריחיים עד היום,
אבל לפחות אינני סובל, לא יותר מהסבל הבסיסי שבקיום
כשאני אהיה אלוהים, אני אברא את כל העולם הזה מחדש,
כי הוא נורא משעשע אותי, והייתי רוצה ליהנות ממנו כאל
חוץ מלהיות אל- אין לי שאיפות בחיים, לא הקצרים ולא הנצחיים
אני רק שותה קצף של מילק-שייק, ואוכל הרבה דגנים,
זה בריא.