New Stage - Go To Main Page

רמי בקיש
/
הרהורים קצרים של ביחד

אני נאחז בו כמו בעמוד
בשעת סערה
נקשר אליו.
העניין שכל הזמן עבורי  הוא זמן  של סערה
אז להיות קשור כל העת?
איה המרחב?
היכן האופק?


הוא אמור להיות כדור ההרגעה שלי
אבל הוא נורמלי כל הזמן
וזה מטריף אותי
העדר השיגעון מעלה לי את הדופק.


הלבד מחפש איזה יד
לחצות עמה  את הרחוב הסואן
השקט מושיט לו
וכך הם עוברים לצד השני
שם יתורו ללא הואיל
אחר שער הרחמים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/2/19 10:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רמי בקיש

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה