רמי בקיש / הרהורים קצרים של ביחד |
בשעת סערה
נקשר אליו.
העניין שכל הזמן עבורי הוא זמן של סערה
אז להיות קשור כל העת?
איה המרחב?
היכן האופק?
הוא אמור להיות כדור ההרגעה שלי
אבל הוא נורמלי כל הזמן
וזה מטריף אותי
העדר השיגעון מעלה לי את הדופק.
הלבד מחפש איזה יד
לחצות עמה את הרחוב הסואן
השקט מושיט לו
וכך הם עוברים לצד השני
שם יתורו ללא הואיל
אחר שער הרחמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|