|
חבק אותי עד קץ הימים
כתכלת במרומים נישאת על
גבי ענן.
בעונות השנה
המגוונות, המתמוססות
כסוכר בקפה השחור
שאתה אוהב.
יסמינים של תקווה
באים בלבי, נוטעים בי
אחיזה לימים שיבואו,
כולם תום. |
|
|
רציתי לכתוב פה
משהו עם סתירה
פנימית,
קונפליקט,
דילמה, משחק
מילים משעשע,
סאטירה, הומור
שחור,
אירוניה... אבל
יצא לי סתם
חרא... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.