אין דבר כזה אושר,
כמו ש"אין ייאוש בעולם כלל"

פה אנחנו צוחקים,
שם אנחנו מרגישים מיואשים,
אבל החיים ממשיכים.

אם הרהיטים בראש לא מתאימים לנו -
נשנה אותם,
על-ידי מה שאנחנו מכניסים לעצמנו לראש,
על-ידי דרך ההסתכלות שלנו על החיים.

נאמין באהבה, תהיה אהבה,
נאמין בשנאה, תהיה שנאה.
ואם נצפה כל היום, או אפילו רק לפעמים,
בסרטי זוועה ואימה וסרטים אלימים,
הם ייכנסו לנו לתוך תת-המודע,
בין אם נרצה בכך או לא,
וככה ייראו החיים שלנו, וככה ייראה העולם, (לנו.)

תת-המודע לא יודע לסנן,
והוא לא מבדיל בין סרט למציאות.
הוא ראה רצח בטלוויזיה - מבחינתו הוא ראה רצח במציאות,
והוא מתכנת את עצמו לסביבה אלימה כדי להגן על האדם בו הוא
שוכן.
מצב כזה מזמין אלימות וזוועות אמתיות לחיים של האדם,
והוא לא מבין "למה זה מגיע לי?"

כי האדם הוא כמו מגנט,
והוא מושך אליו את מה שמשדר תת-המודע, טוב או רע.

אדם ששונא מושך אליו שנאה, וכ'ו.