"עירום" צעק הזקן והצביע על הבמה.
המסובבים הסתכלו ולא הבינו על מה המהומה
"עירום" צעק שנית בתקווה לפרשנות מילולית

אך כלום לא אירע.

על רקע כחול המשיכו ניגונים מאולתרים
לליבם של העבדים החדשים.
הקהל השבוי החל לשמוע פרץ געגועים להיסטוריה מעוותת מטבעה
ומהצד חשב שכך נראית עוד הופעה ללא הכנה

"עד מתי זה יימשך ?" שאל אחד הצעירים
"מצידי, רק עד שאחד הפלגים שוב ישבור את הכלים"

לבסוף אדישות כלפי חוץ בתוך האולם שררה.
הרוב ה"מיוחס" המשיך לקבוע את הטון
והבודדים שהריעו היו ההמון.