|
טיול של לילה בעיר הזרה
צעיף כרוך סביב צווארי
בראש מתנגן תקליט ישן
שבחרת פעם בשבילי
עכשיו אני רוקדת בודדה
על במה של עננים
עצי תפוז לצד הדרך
מעירים בי את אותן שנים
אני נודדת בזיכרוני
אל לילות בהם היינו
יחד
בין חדרי הלב
גשרים מתמוטטים
מתחת
לכובד משקלו
של געגוע
הכוכבים לא זוהרים כאן
גם הקפה מרגיש אחר
בספר שאני קוראת
ג'ים נֶאש מסתכן ומהמר
ריח דהוי של מה שהיה
לא מניח להרפות מהעבר
נהרות מילים שלא אמרתי
וכנראה כבר לא אומר
אני נודדת בזיכרוני
אל לילות בהם היינו
יחד
בין חדרי הלב
גשרים מתמוטטים
מתחת
לכובד משקלו
של געגוע |
|
|
לפעמים קורה
שהעמוד של הבמה
לא מזהה אותי,
ואז במקום להגיד
לי שלום, הוא
אומר לי "תן
סיסמה!" או משהו
כזה ואז אני
מרגיש מ-זה
מסכן, אבל רק
לרגע, כי מיד
אני מכניס לו
ססמה והוא לא
מבין מאיפה זה
בא לו.
אנשם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.