קודם אני הולך בחשכה לחפש סיגריות,
כמו מטומטם,
בגלל שהתעצלתי ללכת למכולת,
ובגלל שחשבתי שאני רוצה ומסוגל להפסיק לעשן.
כמובן שלא יכולתי לשאת את עצמי ללא סיגריות,
והתחלתי להשתגע,
אבל אז המכולת כבר הייתה סגורה.
אני אומר אני כנראה לא אפסיק לעשן,
אבל אקנה בבוקר, על הבוקר.
אבל בסביבות עשר בלילה כבר הייתי לגמרי אאוט,
אז כמו רובוט, כמו מריונטה, אמרתי נעשה טיול,
ונלך לתחנת הדלק של הערבים.
עמדתי לפני הדלת שאמורה להיפתח אוטומטית,
אבל היא לא נפתחה.
בפנים ראיתי שוטרים עם אזיקים על האגן.
הלכתי לאשנב של המוכר הערבי,
וביקשתי סיגריות,
הוא ענה בעצבים וזלזול שהמחשב נתקע.
אבל אני משלם במזומן, אמרתי.
המחשב נתקע, המחשב נתקע, הוא אמר מוטרד.
חיכיתי כמה רגעים שהמחשב שלו ישתחרר,
הבנתי שזה לא בטוח, ושאלתי אותו.
הבנתי שהוא מסוגל לתת לי לעמוד חצי שעה בלי
להסביר לי שהוא לא מוכר, ולא מזיז לו בשיט ממני.
ניסיתי שוחד קטן,
"אם אני אתן לך שישים שקל, תיתן לי קופסה?"
"לא," הוא אמר קצרות בלי להביט בי.
(מחיר של קופסה, חפיסה, הוא שלושים שקלים,)
הבנתי שיש לו עסק עם המשטרה,
וזה מה שמשליך על המחשב ועליו.
הלכתי משם.
זה דצמבר, אחרי עשר בלילה,
רוחות קרות וטיפות גשם, ואני בלי מטרייה.
הכבישים והמדרכות מלאים מים עד שלוליות.
אני הולך לקניון, חתיכת הליכה,
השער סגור.
אני הולך לשער אחר,
השומר אומר לי שהסופרמרקט סגור.
גם קיוסק הפיצוחים, הממתקים והסיגריות סגור,
ראיתי דרך זגוגית הדלת הקודמת הנעולה.
באמת לא היו הרבה מכוניות בחנייה,
אפשר לספור על אצבעות יד אחת.
ההליכה בקור ובגשם וברוחות הוציאה ממני את החשק לסיגריות,
וחשבתי שאני מבין למה אנשים עוסקים בספורט בשביל להיגמל
מהסיגריות.
אבל ידעתי ש-לילה ארוך מצפה לי בבית,
ואמרתי - טיול, לתחנת הדלק האחרת.
לא ידעתי אם אמצא שם סיגריות, אבל החלטתי לנסות,
לחזור הביתה מובס ובלי סיגריות בלי לנסות היה משפיל מדי.
ושוב, חתיכת הליכה, כפולה אפילו, אולי אפילו משולשת,
אבל מינימרקט היה פתוח.
השתמשתי במזומן, כי אני לא בוטח בהם שלא יעשו תרגיל,
והתכוונתי לקנות עוד סיגריות למחרת, במכולת.
היה לי מספיק בדיוק לשתי חפיסות.
חזרתי את הדרך דרך השיכונים.
הנשימה שלי כבר מזמן הייתה כבדה,
הייתי רטוב, והרגליים בקושי סוחבות.
הגעתי הביתה כמו ניצול (מהמילה הצלה),
והייתי עסוק ב-להסדיר את הנשימה ולפשוט את הבגדים הרטובים.
היו שירים טובים ברדיו, שתיתי בירה שחורה קרה,
לבשתי פיג'מה חמה, והדלקתי סיגריה.
ואחריה עוד סיגריה, ועוד סיגריה.
הרגשתי כל-כך מטומטם שהכנסתי את עצמי למצב הזה.
אבל משהו אמר לי שהבורא כיוון את זה ככה,
כדי שאלמד משהו.
מה? שלא אנסה להפסיק לעשן? שלא אפחד למות מסיגריות?
אולי הוא פשוט רצה להוציא אותי קצת מהבית.