כל יום, כל יום, אני הולך לבריכה עירומה
אני מתפשטת לבד בין כל האנשים כי אני מתבייש
ואז אני הולך לי לרחוץ את גופי בטוש בכניסה
אני שוטפת את עצמי ונכנס למים
והמים הם מים הם מים,
הם מקלים על גופי ונשמתי
אני שוחה וחוזרת בשחייה,
ואז צולל לראות בחורות עם תחתונים
אחר-כך אני מייבשת את גופי במגבת,
ויוצא אל הרחוב הסואן נקי ורחוצה

כל יום אומרים לי אתה לא אתה,
אתה זה את, אומרים לי, ואת זה אתה
אני גם זה וגם זה,
כי אני גם בחור וגם בחורה
ואני לא יודעת באיזה גוף לכתוב,
אם לכתוב בגוף זכר או בגוף נקבה
לכן אני כותב בשניהם, ואנשים חושבים שאני טיפשה.

ירוחם
ירוחם, האיש, כבר מזמן מאושפז בטיפול נמרץ
הוא חולה שיגעון, וחולה בדידות,
וכן בכל מיני חרדות של הנפש

לקחו אותו בכוח, גררו אותו ברחוב,
הוא צרח באימה כמו משוגע
רק בבית שלו הוא נרגע,
רק בבית שלו נפשו שלווה

ירוחם כבר בן 42, כמעט 43,
גיל די מבוגר לכל הדעות
אבל כמו ילד הוא מתעקש על המילים,
ועל לעשות מעשים בלתי מעשיים

האיש נתקע בשנות התשעים,
יש כאלה שאומרים אף בשנות השמונים
התאריך דקה לשנת 2019,
והוא זקן ומתנהג כמו ילד
אם יבוא אוטו גלידה,
הוא יבקש מנה חריף
אבל שנים בתוך תוכו הוא גר,
ואפילו את האוויר הוא קונה רק מהמכולת המקומית
מעולם לא הגיע רחוק יותר,
כי הוא מאמין שבכל מקום העולם פשוט דומה.