|
בכל פעם שאני מביט
עמוק מספיק לתוך באר
אני רואה בערך
את עצמי כשאתבגר
האוכל לאהוב
פנים כאלו
שהקמטים חרטו בהם
"הוא
כבר לא נער"?
האם החיים
באמת נהר
והילדים כולם זורמים
לעבר המפל הגדול של הדרום
וכולנו נהיה כנרת אחת. |
|
בואי הביתה!
אני כבר לא אומר
אף מילה!
אין לי מנוחה!
בואי הביתה!
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה לה
אז בואי
הביתה!!!
יגאל עמיר,
מתחנן לזאת
שאהבה את התל
אביבי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.