רינת נעמדה כמו כולם מחוץ לדלת. היא עוד מעט תיכנס מאחורי
הקלעים ותיראה את הגבר של חייה. כן עמית הזמר. כמה היא חיכתה
לזה. היא יודעת שהוא לא יהיה אדיש אליה. הוא מסתכל עליה מהבמה
והיא ההשראה שלו. הוא שולח מבטים ולפעמים היא מרגישה שהוא שר
לה את השיר האחרון.הוא תמיד מתקרב. היא אפילו שרה איתו פעם.
היבר שלה כבר התייאש. "תיכנסי לבד" אמר לה. "אבל גיא" היא אמרה
כשמבט תמים בעינייה "אתה מעריץ אותו לא פחות ממני". גיא לקח
צעד אחורה "זה צריך להיות הרגע שלך" אמר. רינת חיבקה את גיא
בחום. האיש מההפקה סימן לה להכנס.
היה תור גם בחדר. הוא זיהה אותה. הוא לא ידע את שמה. היא ניגשה
אליו בצעדים איטיים "בן. אני רינת. רציתי להודות לך שאתה מחייה
את המוסיקה עבורי". בן לא ידע מה להגיב. היתה לו לכלוכית קטנה
בעיניים "את חמודה. את יודעת?" הוא אמר. והיא בנונשלנטיות
ביקשה "אפשר חיבוק?".
ובן ורינת התחבקו דקות ארוכות והוא לחש לה "זה חיבוק פרידה".
הליכלוכית בעינה של רינת הפכה לדמעה. לא הבינה למה אמר זאת.
היא יצאה מהחדר מנסה לא לבכות. אף אחד לא הבין מה קרה שם.
כשפתחה את הדלת בן אמר בנעימות "תמשיכי לבוא להופעות. כיף תמיד
לראות אותף".
באותו יום חייה השתנו. גיא לקח את רינת לארוחה רומנטית ושם הוא
שאל את השאלה "תתחתני איתי?". כנראה שדברים מסתדרים רק כשרע.