הטיסה יצאה ביום בהיר.
הדבר עמד כבר באוויר.
חסר צורה, אך מוצק, נוכח ומתהווה.
ממתין לשעת הכושר, נרקח ומקווה.

אך - התעלמות.

וכדרכם של דברים שהנם אך אינם,
נרקם באין מישירים מבט, גדל ונאלם.

מתי החל לעוף לכיווננו? הזמן נדמה לי כעיסה.
בין הפגיעה הפתאומית, והנחיתה האנוסה.
בדיקת מערכות - איזון אבד, כנף שבורה.
קופסה שחורה בדיעבד, תצהיר ודאי - הייתה ברירה.

הייתה?

דבר עומד מולי ועל ראשי הולם.
דבר דובר מילים מהן כבר אין להתעלם.
אינו חוסך, שופך, חוכך:
'הגיעה עת להתלכלך -
כי אין אחר שירכך כאב זנוח בתוכך.
עכשיו תורך. זה תפקידך - עצרי, הביטי על לבך.
תני דעתך על שהנך ושאינך בלי לשכך'.

סומאים נוטלים סמים כדי למסך סממנים.
ספוגת שנאות וסיפורים, סיבות לחוסר האונים,
אני פוקחת את עיני ומביטה על גורלי.
הייתי כאן. נזכרת. המסלול מעגלי!

התקדמות.

תחנה, תחנה,
לתקן ולהתיר.
פעם אחרונה.
הטיסה תצא ביום בהיר.