|
כשסירבת להציל את חיי
השארת אותי
לשחות
עירום ועריה .
מקווה-מים
משך אותי
פנימה - החוצה.
מים חיים שאבו אותי
קולי נאלם
קומתי הייתה כלא הייתה
חוט-שידרה נטול עמוד-מגן
חוליות התפזרו כחרוזים
מים שקטים שזרמו בי
הפכו אבן בזלת מנוקבת מרוב חום מתפרץ |
|
|
תמיד הייתי בעד
הסתפקות במועט.
ע.יאסר, חדר3,
בניין המוקעטה,
רמאללה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.