[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פאניקה וחברה שלה מוניקה שוב באו לבקר אותי באמצע הלילה.
פאניקה התיישבה על צווארי וחנקה אותי עם הידיים הנוזלות לכל
עבר שלה, ולחשה לי בקולה הילדותי ״ זה רק חלום אל תפחדי, זה רק
חלום״  תוך כדי שהיא חונקת חזק ופוצעת אותי בעזרת ציפורנייה
הארוכות והמסטיקיות.   מוניקה עדיין  זוחלת על הרצפה מנסה
להגיע אליי כמה שיותר מהר , היא עולה על הרגליים שלי ונמרחת
עליהם , היא מוציאה את עינייה מהמקום ומשפשפת אותם על רגליי
תוך כדי צחוק מתגלגל ומלמול לא ברור, באמת, עדיין לא הבנתי
מדוע היא עושה את זה כל פעם, מחדש.  אחרי שהיא סיימה לשפשף את
העיניים שלה על הרגליים שלי , מוניקה החזירה את עינייה למקומן
והסיטה מבטה על עבר המטבח , היא קפצה מהמיטה וזחלה בעזרת חצי
גופה אל עבר המטבח, שלפה עם הלשון הארוכה שלה , מהארון האמצעי
, סכין גדולה ועבה , כזאת שלא מרחמת , כזאת שפוצעת אותך
לעומק.  מוניקה התקדמה אליי עם הסכין , פאניקה פינתה לה מקום .
״ אל תדאגי זה רק חלום, זה רק חלום״ פאניקה התחילה לבכות
ונכנסה ללחץ כאילו משהו ממש רע הולך לקרות עכשיו. מוניקה
כיוונה את הסכין אל עבר החזה שלי ודקרה חזק כל כך שמרוב כאב
התעוררתי. אוהד ישן לצידי, כמה נעים כשהוא ישן לצידי, נישקתי
אותו בגב וחזרתי לעצום עיניים. בנתיים פאניקה הספיקה להוריד לי
בומבה לראש וצרחה לי אל תוך האוזן ״ חתיכת חרא״ וכיסתה את
עיניי במטפחת שחורה, ״ אסור שהיא תראה,  אסור שהיא תראה את זה״
פאניקה הסתכלה על מוניקה בחרדה איומה, ״תירגעי פאניקה, זה רק
חלום״ צחקה מוניקה והמשיכה לשסף לי את הגרון, שמתוכו יצאו
פרחים ודגים , וגם אבא שלי יצא משם, אבא שלא ראיתי בערך עשרים
ושש שנה. אני ניסיתי בכל כוחי להתעמת עם פאניקה, קשה לי עם ריח
של דגים וקשה לי עוד יותר עם אבא שלי. ״ פאניקה די עם זה, קשה
לי עם אבא , תורידי את המטפחת מעיניי, תורידי״
״לא , אסור לך לראות את זה, אסור לך, את לא מבינה , עדיף לך
הסיוטים האלה, רק לא הדבר הבא, תאמיני לי, את תתחרטי״. לא
האמנתי לה והחזקתי חזק בידה הנוזלת , עם היד השניה שלי חיברתי
את ראשי בחזרה לגופי ועדפתי ממני את מוניקה הנמרחת, הבאתי לה
בעיטה רצינית אל הבטן המעוותת שלה והיא עפה לרצפה והתפזרה על
כל השטיח.  לא נשאר ממנה זכר. ״לאאאאאאאאאאאאא״ אמרה פאניקה
בקולה הבאמת ילדותי ביחס למראה הנוזלי והזקן שלה, ״תשתקי״
עניתי לפאניקה והצלחתי להחזיק את שתי ידייה ולקשור אותן עם
חתיכת עור מהגוף הנוזל שלה, הגוף הנוזל שלה הפך לנוזלי ממש
ושחור משחור, עינייה נבלעו אל תוך פרצופה ופרצופה נבלע גם הוא
אל תוך ראשה. קפצתי מהמיטה מזיעה ותשושה , ידעתי שניצחתי את
פאניקה ומוניקה, וידעתי שגם מחר בלילה הן יגיעו לבקר,  ושלעולם
לא אדע מה מסתתר מאחורי המטפחת ,  כי איכשהו , כשתמיד מגיע רגע
האמת לראות ולהרגיש את מה שמגרד מאחורי האוזן עד שיוצא לך שם
פצע  שמתחיל  לדמם, אתה סוגר את העיניים או פוקח אותן, או בונה
לעצמך סיפור אחר , כזה שיותר כואב ומצמרר, או כזה שלא כואב
בכלל ,  כזה שהוא לא אמיתי , כזה שלא מחייב אותך לעמוד מולך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נרקומן!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/12/18 9:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חופית סבג

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה