אֵיךְ לְהֵיעָלֵם לַחֲלוּטִין?
שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי בֵּין קַרְקַע לְאֲוִויר
מַחְשְׁבוֹתַיי נְמֵסוֹת, נוֹזְלוֹת מִסָּבִיב
עֵינַי פְּקוּחוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא מַקְשִׁיב

אֲנִי מִתְמַקֵּד בַּקָּצֶה הַמַּרְהִיב
שֶׁל שְׁמֵי הַכְּחֹל סָבִיב סָבִיב
וּבָרֶגַע הַבָּא אֲנִי מִתְעוֹרֵר
עֵינַי פְּקוּחוֹת אֲבָל אֲנִי עוֹד יָשַׁן

בְּעֹמֶק שֶׁל קִילוֹמֶטְרִים אוֹ בֵּין הַכּוֹכָבִים
כֻּולָּם בַּסּוֹף הוֹלְכִים נֶעֱלָמִים
וְאֲנִי הוֹזֶה וְזֶה מַצְּמִית
עֵינַי פְּקוּחוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא מַקְשִׁיב

וְחֲלוֹם וּמְצִיאוֹת מְאַבְּדִים מָקוֹם
מִתְמַזְּגִים לְאֶחָד מִבַּעַד לַחַלּוֹן
וְאוֹתוֹ אֶחָד תָּמִיד יִהְיֶה שׁוֹנֶה
עֵינַי פְּקוּחוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹאֶה

וְבַּסּוֹף לִי כְּבָר לֹא אִכְפַּת
אֲנִי רַק מְחַכֶּה שֶׁנִּנְחַת
מַבִּיט יָשָׁר, בּוֹהֶה כְּמוֹ עִוֵּר
עֵינַי פְּקוּחוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא עֵר.