|
כשיצאתי איתך למרפסת
טבלו המרחבים בגשם
שירד וּפסק לסירוגין
עצי הדר הבריקו למטה
ומעבר להם ברושים שנדמה כאילו היו שם מאז ומתמיד
כשיצאת איתי למרפסת
נָגַהּ השולחן באינספור אבניו הקטנות
האור השתקף במים
והחזיר לך את הסומק הטבעי
כשהזזתי את הכיסא
ומחיתי את הרטיבות
רציתי שתשבי איתי -
כשגחנתי מעל המעקה להיטיב לראות
ידעתי שלא יגיע מבטי עד לקרקע
ידעתי שלא ייפגשו מבטינו
שוב משני צִדי השולחן
כאשר שַׁבְתְּ אל הבית פנימה
שאפתי אל קרבי שוב
בפעם האחרונה
את שובל ניחוחך שעוד נותר |
|
|
אל תשאל מה ארצך
יכולה לעשות
למענך. באמת
שעדיף שלא תדע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.